בדיון מרתק שערך אלכס בקלו, מובא ניתוח מעמיק וזהיר של אחת הפרשות הטעונות והמכוננות בתולדות מדינת ישראל, פרשת אלטלנה. בקלו בוחר להניח בצד את קרבות הירי המוכרים בחופי כפר ויתקין ותל אביב, וממקד את הזרקור בראיות ההיסטוריות, במסמכים המקוריים מזמן אמת ובחילופי הדברים שהתקיימו בין הצדדים מאחורי הקלעים.
הציר ההיסטורי נפתח עם הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948 ופלישת צבאות ערב, שהובילה להקמת צה”ל ב-26 במאי. על רקע זה, נחתם ב-1 ביוני 1948 ההסכם ההיסטורי בין ישראל גלילי לבין מנחם בגין לפירוק האצ”ל ושילוב לוחמיו בצבא ההגנה לישראל שזה עתה קם.
עיון מעמיק בסעיפי ההסכם השמורים בארכיון מכון ז’בוטינסקי חושף את התשתית המשפטית והמדינית שנועדה להסדיר את היחסים: האצ”ל הודיע על פירוקו מרצונו החופשי ועל מעבר לפעולה תחת פיקוד צה”ל. סעיפי המפתח בהסכם קבעו באופן מפורש כי הנשק והציוד המלחמתי שבידי הארגון יימסרו לרשות הפיקוד העליון של צה”ל, וכי כל פעולת רכישה או הצטיידות נוספת מצד האצ”ל תיפסק לאלתר. נקודות אלו, כפי שמדגיש בקלו, מהוות את המפתח להבנת המתיחות והאירועים הדרמטיים שהתפתחו בהמשך סביב הגעתה של ספינת הנשק.
