ד”ר פיני יחזקאלי מציג תפיסה מפוכחת וחדה באשר למציאות הביטחונית והחברתית במזרח התיכון ובערים המעורבות בישראל. במוקד דבריו עומד הזיכרון המשפחתי מבגדאד, כמשל לאשליה של שכנות טובה המתנפצת ברגעי מבחן.
יחזקאלי מספר על אביו, שחי בעיראק ביחסי שכנות קרובים עם שכניו הערבים, לימד אותם וזכה למחוות חמות כמו קבלת סירי אוכל בימי שישי. אולם כאשר השתנו הרוחות והתרחשו פרעות הפרהוד, אותה שכנה עצמה הייתה זו שהצביעה על בית המשפחה וסימנה אותו לפורעים. לדבריו, תופעה זו אינה ייחודית לעיראק או לאירופה, אלא באה לידי ביטוי מוחשי גם בערים המעורבות בישראל, דוגמת לוד ועכו, שבהן הסכנה מתפרצת ברגע שנוצרת תחושת חולשה.
בדיון מודגש כי המפתח לשמירה על היציבות והביטחון טמון בחידוש תפיסת “קיר הברזל” של ז’בוטינסקי, יצירת מורא והרתעה בלתי מתפשרת, אשר יכולה להתקיים אך ורק כאשר המדינה שולטת בשטח באופן מוחלט, בדומה לתובנות העולות מהמערכה בעזה. לצד ההרתעה והריבונות החזקה, מוצעת הנוסחה של “שגשוג תמורת נאמנות”: מתן תנאי חיים מצוינים ואיכות חיים לכלל התושבים, מתוך דרישה בלתי מתפשרת לנאמנות למדינה ולחוקיה, הן כלפי אזרחים ערבים והן כלפי יהודים שפועלים לפגוע בביטחון המדינה.
