אבינתן אור, שורד שבי שחזר לישראל לאחר 738 ימים במנהרות חמאס, חשף פרטים חדשים בתוכנית “עובדה” על התקופה שבה הוחזק בשבי. אור, שנחטף במהלך הטבח בפסטיבל הנובה ב-7 באוקטובר 2023, שוחרר באוקטובר 2025 במסגרת עסקת חטופים. מאז שובו, שיתף אור בחוויותיו מהתקופה הממושכת שבה הוחזק בתנאים קשים מתחת לאדמה.
במסגרת ראיון שפורסם לאחרונה, תיאר אור אירוע שהתרחש רגעים ספורים לפני שחרורו מהשבי. לדבריו, המחבל שהחזיק בו, המכונה אבו חסן, פנה אליו באיומים ישירים. המחבל הזהיר את אור לעזוב את מדינת ישראל ואיים כי ארגון הטרור יבצע טבח נוסף בדומה לאירועי השבעה באוקטובר.
אור ציין כי הגיב לאיומים אלו בנחרצות. הוא השיב למחבל כי אין בכוונתו לעזוב את הארץ, והדגיש כי ישראל היא ביתו. עדות זו מצטרפת לתיאורים קודמים שסיפק אור על התנאים שבהם הוחזק, שכללו שהות ממושכת לבדו במנהרות, כבילה, ומחסור באור ובמזון.
במהלך תקופת שביו, ניסה אור לפעול לשינוי גורלו. הוא תיאר בעבר ניסיון בריחה שכלל חפירה בידיו במשך מספר שבועות. באחד הלילות הצליח להגיע אל פני השטח ולראות את הכוכבים, אך ניסיונו התגלה על ידי שוביו. בעקבות כך, הוענש אור והוחזק כבול לכיסא במשך שבוע ימים.
אבינתן אור נחטף יחד עם בת זוגו דאז, נועה ארגמני, שתועדה בסרטון חטיפה שהפך לאחד מסמלי הטבח. מאז שחרורה של ארגמני, היא פעלה רבות למען שחרורו של אור ויתר החטופים שנותרו ברצועה. משפחתו של אור ליוותה את המאבק לשחרורו לאורך כל התקופה, תוך שהם מעלים את המודעות למצבם של החטופים שנותרו בשבי.
לאחר שחרורו של אור באוקטובר 2025, פרסם צה”ל כי המחבלים שהיו אחראים על חטיפתו חוסלו. פעולות אלו היו חלק ממאמץ מתמשך של כוחות הביטחון לאיתור וחיסול המעורבים בטבח ובחטיפות. שמו של אור עלה לכותרות פעמים רבות במהלך השנתיים שבהן הוחזק בשבי, בין היתר בשל אותות חיים שהתקבלו ופעילות משפחתו.
החשיפה הנוכחית על איומי המחבלים מהווה נדבך נוסף בתיעוד החוויות של שורדי השבי. אור, מהנדס חשמל במקצועו, בחר לשתף את סיפורו האישי בספר חדש ובסדרת ראיונות, במטרה להביא לידיעת הציבור את המציאות הקשה שחוו החטופים במנהרות חמאס.
האירועים שתיאר אור משקפים את האתגרים הביטחוניים והנפשיים שעמדו בפני החטופים. הדיווחים על התנאים בשבי, שכללו בידוד מוחלט ותת-תזונה, אושרו על ידי גורמים שונים שעקבו אחר מצבם של החטופים לאורך התקופה. עדותו של אור מדגישה את העמידה האיתנה של החטופים אל מול הלחצים והאיומים של שוביהם.
השיח הציבורי סביב שחרור החטופים ליווה את ישראל לאורך כל תקופת המלחמה. משפחות החטופים קיימו פעילויות רבות בכיכר החטופים ובמוקדים נוספים, בדרישה להשבת יקיריהן. סיפורו של אור הפך לסמל של מאבק זה, כאשר מנכ”ל חברת אנבידיה, שבה עבד אור, אף הביע תמיכה פומבית במשפחתו במהלך תקופת השבי.
המידע על חיסול המחבלים האחראים לחטיפה פורסם על ידי דובר צה”ל, מה שסימן סגירת מעגל עבור משפחתו של אור. הפעילות המבצעית ברצועת עזה נמשכה במקביל למאמצים המדיניים להשגת עסקאות לשחרור חטופים. אור, שחזר לביתו, ממשיך להוות דמות מרכזית בשיח על השלכות הטבח והשבי.
התיעוד של אור על ניסיונות הבריחה והאיומים שספג מדגיש את המורכבות של המצב בשטח. העובדה כי אור הצליח לשרוד תקופה כה ממושכת בתנאים אלו נתפסה בציבור כביטוי לחוסן אישי. הראיונות שקיים מאז שחרורו מספקים הצצה נדירה למה שהתרחש בתוך המנהרות, הרחק מעיני הציבור.
ההתייחסות של אור לאיומי המחבלים כי יבצעו טבח נוסף משקפת את האידיאולוגיה של ארגוני הטרור ברצועה. דבריו של המחבל, כפי שדווחו על ידי אור, מהווים עדות נוספת לכוונותיהם של המחזיקים בחטופים. אור, מצידו, בחר להשיב באמירה ברורה על הקשר שלו לארץ ישראל.
הסיפור של אבינתן אור נותר אחד המקרים המוכרים ביותר של חטופים שחזרו מהשבי. התיעוד המצולם של חטיפתו, יחד עם העדויות שסיפק לאחר שחרורו, יצרו נרטיב של מאבק הישרדותי ממושך. המידע המאומת על תקופת השבי שלו ממשיך להדהד בציבור הישראלי כחלק מהזיכרון הלאומי של אירועי השבעה באוקטובר.
לסיכום, עדותו של אור על האיומים שספג רגע לפני שחרורו מדגישה את האופי האכזרי של השבי. הדיווחים על ניסיונות הבריחה והעמידה מול המחבלים מספקים תמונה מפורטת על התקופה שבה הוחזק בעזה. אור ממשיך להשתלב בחזרה בחייו, תוך שהוא משתף את הציבור בחוויותיו מהתקופה הקשה שעבר.
