פרופ’ אבי דיסקין תוקף את צמרת האקדמיה הישראלית, ומתאר מציאות של חוסר סובלנות קיצוני כלפי מי שמחזיק בעמדות שאינן מתיישרות עם הזרם המרכזי.
דיסקין משתף בתחושותיו האישיות כמי שנתפס לעיתים כחריג בנוף האקדמי, ומציין כי מדובר בחוויה קשה ולא נעימה. לדבריו, בכירי האקדמיה וצמרת האוניברסיטה העברית מרבים להביע עמדות נחרצות בנושאים שבהם הם מפגינים בורות מוחלטת, תוך התנהלות המזכירה השתייכות ל”כת”. הוא טוען כי אף שרבים מהם מתהדרים בתארים של ליברלים ואקדמאים, בפועל הם אינם מתנהגים ככאלה במובן המהותי של המילה.
לצד הביקורת, דיסקין מדגיש כי הוא מבין ומחבב ברמה האישית את אותם אנשים, מתוך הנחה שבבסיסם הם רוצים בטוב. עם זאת, הוא אינו מוכן לסלוח על ההכללות, הנאצות והגידופים, אשר לראייתו תורמים להעמקת השסע בעם.
דיסקין מתריע כי הקיטוב החריף הביא את החברה הישראלית לסף של מלחמת אזרחים, ובמובנים מסוימים אף לתוכה, גם אם עודנה אינה אלימה. לשיטתו, אותם גורמים מתבצרים בעולם סגור ונוקשה במטרה להגן על תפיסותיהם, ומובילים לפיצול עמוק ומסוכן בחברה.
