האלוף (במיל’) גרשון הכהן מציג ניתוח מעמיק וביקורתי כלפי הנהגת הדור הצעיר בהתיישבות ובימין, וטוען כי חוסר ההבנה שלהם לגבי אופן הפעולה הנדרש מחליש את מטרותיהם. לדבריו, מנהיגים בולטים כמו בצלאל סמוטריץ’ ואביחי בוארון, בהיותם משפטנים, דוחפים לפעול בגלוי ו”מעל השולחן” מתוך תחושה שפעולה חשאית היא השפלה. אולם, הכהן מדגיש כי מפעל ההתיישבות נבנה היסטורית על בסיס ההבנה שמה שהממשלה אינה יכולה לקדם באופן רשמי, יש להשלים בפעולות סמויות מן העין. כאשר פועלים בריש גלי ובאופן ישיר, מעוררים ומעצימים באופן בלתי נמנע את כוחות ההתנגדות.
דינמיקה זו, מסביר הכהן, חזרה על עצמה גם בניסיון להוביל את הרפורמה המשפטית בגישת “ראש בקיר”, במקום לפעול בעורמה ובשקט. כדוגמה נגדית הוא מביא את נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, אשר חולל מהפכה חוקתית שלמה בהיסח הדעת וללא הכרזות פומביות, דרך פסיקת בנק המזרחי וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
לפי הכהן, הקושי של הדור הצעיר לפעול כך נובע מחוסר יכולת להכיל מורכבות ומתחים, ומאי-הפנמת תורתו של הרב קוק העוסקת ב”איחוד ההפכים”. במקום לחפש פתרונות דיכוטומיים של שחור ולבן, יש להפגין סבלנות ולהבין את “חוכמת העיתוי”. בהקשר זה הוא מפרש את סוגיית “שלוש השבועות” לא כאיסור הלכתי על עלייה בחומה וגאולה אקטיבית, אלא כצורך בזיהוי הרגע הנכון: לפעול תמיד ב”התעוררות מלמטה” מתוך שיקול דעת, אשר בסופו של דבר תביא עמה את הברכה וההצלחה מלמעלה.
