ד”ר שוקי בלס מציג נקודת מבט היסטורית ותרבותית מרתקת על שנת 1968 כשנה מכוננת שהדיה מורגשים בעוצמה עד עצם היום הזה. למרות שחלפו עשורים רבים מאז, בלס מסביר כי מדובר בנקודת מפנה היסטורית ייחודית, שגם בזמן אמת הוכרה בעולם, בין היתר על ידי מגזינים מובילים כמו “טיים”, כשנה שבה התרחשו אירועים חריגים וחסרי תקדים ששינו את פני המערב ואת החברה כולה.
לדבריו של ד”ר בלס, התמורות הפוליטיות, התרבותיות והחברתיות שפרצו באותה שנה עיצבו את התודעה הציבורית לאורך דורות, עד כדי כך שגם כיום אנשים ומחאות נוטים לחקות סמלים ודפוסים מאותה תקופה. כדוגמה מוחשית מימינו, בלס מצביע על שירת “שיר לשלום” בפסטיבל שנערך לאחרונה בנגב, מחווה שגררה תגובות מעורבות של התלהבות לצד ביקורת. הוא קושר את התופעה ישירות לרוח שנת 1968, שנה שבה עלה גם המחזמר האנטי־מלחמתי “שיער”, ומסביר כי מדובר בביטוי של כמיהה אוטופית, לעיתים אף נאיבית, לשלום בכל מחיר.
תפיסה זו, שהתפתחה בישראל במקביל לתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים והרחבת הגבולות, כללה התנגדות עמוקה לממסד הפוליטי וביקורת חריפה כלפי מנהיגים השולחים חיילים למלחמות. בלס מדגיש כי הדחף הזה להתרחק מהמציאות המורכבת לטובת אידיאל של שלום, לצד הביקורת הממסדית, אינו תופעה מבודדת אלא שורש תרבותי עמוק שנשתל בשנת 1968, ואשר ממשיך להשפיע, להדהד ולהזין את השיח הציבורי בישראל ובמערב כולו.
