רבים מישראל מתרגשים מהאפשרות להסכם עם סעודיה. האם אין מדובר בהתרגשות מוגזמת?
לדברי פרופ' אלכסנדר בליי, העוסק בין היתר במזרח התיכון, "כאשר נחתמו הסכמי אברהם, בהחלט התרגשתי – זה היה צעד גדול לכיוון נורמליזציה במזרח התיכון, אך לגבי הסכם פורמלי עם סעודיה – נצטרך להמתין זמן רב".
הוא מסביר כי ערב הסעודית היא למעשה מנהיגת העולם האסלאמי הכולל 57 מדינות, "אך היא אינה מסוגלת לצעד שיסחוף אחריה את כולן". יחד עם זאת, סבור פרופ' בליי, שיחסי ישראל עם סעודיה יהיו דומים לאלו עם ירדן: יחסים טובים עוד לפני הסכם השלום הפורמלי שנחתם ב-1994.
המפנה הגדול ביחסי ישראל-סעודיה התרחש לפני כחמש שנים, כשהמלך סלמאן מינה את בנו מוחמד בן-סלמאן לראש ממשלה וליורש העצר. גישתו של האחרון היא ריאסלטית-פרגמטית: הוא מתעדף נושאים, כשבראש סדר העדיפויות שלו הוא מי יעזור לסעודיה מול האיום האיראני. הוא חושש שהאמריקאים לא יבואו לעזרתו, אלא דווקא ישראל, אך הסכסוך הפלסטיני עלול להוות מכשול בכינון היחסים.
פרופ' בליי התייחס לתופעת הפליטות הפלסטינית שמורשת מדור לדור – "נין של פליט עדיין נחשב אצלם פליט".
האם ניתן בכלל להגיע להסדר עם קבוצה כזו?
צפו בראיון המלא