אדם גולד:

לסיכום 'ליל אשד'.

1. בחירת אירוע: לא מוצלחת. אפילו רשלנית. בניגוד לגלנט שנתפס כדמות ימין-מרכז לגיטימית, הערך הציבורי של עמי אשד אפסי. בסוף, אשד הוא קצין משטרה כושל ולא מקצועי שפישל בתפקיד הכי בסיסי ופשוט שעליו הוא מקבל מאיתנו שכר – שמירת הסדר הציבורי והגנה על סדר החיים התקין של אזרחי ישראל.

2. יחס קהל כללי: אדיש ומפוהק. ב-12 רוקדים עם כוכבים, ב13 האח הגדול. מסתבר שההיסטוריה נעה די מהר מטרגדיה לפארסה. לטוב ולרע, איכשהו התרגלנו לחסימת הציר הראשי במדינה.

3. התגייסות מוחים: יפה מאד, בטח ביחס לתזמון הקצר. אפשר ללגלג מימין עד מחר אבל גם אם משקללים שידול בערוצים המסחריים – יש למחאה הזו כמה אלפי פעילים זמינים בהתראה קצרה שהם נכס פוליטי. הימין יכול רק לקנא במערך המשומן הזה.

4. הקרבה מצד המתפרעים: שואפת לאפס. ברור לכולנו שגם העבריינות הקיצונית היום לא תזכה את מבצעיה בכתבי אישום ו/או מעצרים עד תום ההליכים. מחאה משוקולד. פרעות של פריבילגים.

5. השפעה בימין: כשלון חרוץ. זו כנראה הנקודה הארכימדית של הלילה. אם ב'ליל גלנט' הורגש סחף משמעותי בימין (ואצל נבחריו) והרגשה שפיטורי גלנט מדרדרים את ישראל לכאוס בטחוני, כאן 100% מהימנים מביטים בחידלון המקצועי של אשד ונזכרים בזעם בהתנתקות או בסתם הפגנות של 'אנשים אחרים'. אפס אפקט.

6. אירועים ויראליים: די צמוד, ממה שראיתי.

משמאל, סרטון המפגין פורץ באיילון ("אלימות נגד מוחים")

מימין, סרטון ברהנו טגניה והלינץ' של משפחה עם ילדים במכונית ("מחאת פריבלגים אלימין")

7. הישגים ממשיים: בעוד שבליל גלנט היה יעד נגיש סביר ומדיד (מניעת פיטורי גלנט) שהביא להצלחה. כאן, לעומת זאת, עמי אשד לא ישוב לפקד על מחוז ת"א. ולכן, לפחות במבחן התוצאה, הלילה הזה צפוי להזכר ככשלון.

8. השלכות מסדר שני: יש פה נקודה חשובה בקשר להשלכות הצפויות מהפיכת אלימות 'זועמת' לנוהג מתוזמר. הימין כמחנה הולך ומפנים שזה לא באמת משנה מה הוא יעשה. התגובה האלימה תהיה פחות או יותר זהה. השופרות יזדעזעו בתאטרליות באותה עוצמה. התרחיש כבר כתוב.

ואם כן, ישאל הימין, למה בכלל להתפשר במשהו? אם ממילא משלמים את אותו מחיר, למה לא למקסם תועלת?

אם הצד השני כל כך רדיקלי ומתלהם עד שהוא ליטרלי מבעיר את איילון בגלל ניצב כושל כמו עמי אשד – למה לא לייצר רפורמה מקיפה?

9. אז לסיכום הסיכום:

א. החרבת כללי המשחק ונרמול האנרכיה מליל גלנט יצרו פה חרב פיפיות. לטוב ולרע, האפקט נשחק. התרגלנו.

ב. הנשק החזק ביותר של המחאה היה ונותר גיבוי מוחלט של הפרקליטות-ייעוץ בהובלת מיארה. כיום רוב המוחים מגיעים להפנינג. יומיים של אכיפת חוק יחד עם הגשת תביעות, קנסות ודוחות היו מצמקים את המחאה באופן משמעותי.

ג. לטווח קצר החסינות המושחתת שמיארה מעניקה למחאה, ישר מהמקפצה, היא נשק יקר ערך. אבל הציבור רואה. לטווח ארוך האכיפה הבררנית הבוטה הזו מבססת את הצורך בתיקון דחוף של המערכת. יקח כמה זמן שיקח, במוקדם או במאוחר. התיקון הזה אף פעם לא היה חיוני כל כך..

צפו בתיעוד המזעזע שעלה ברשתות החברתיות, בו מפגינים תוקפים רכב ובו ילדים.