בנוגע להסכמי אוסלו, יששכר מודה שהרעיון בבסיסם היה אולי מוצדק טקטית, אך הביצוע היה "לוקה בחסר במקרה הטוב".
גם במהלכים אחרים של מדינת ישראל, כמו הגירוש מגוש קטיף, מלחמת לבנון והסכם הגז,
הוא מסביר שיש מכלול שיקולים שהדרג המדיני לוקח בחשבון, אבל לא בטוח שכולם מחושבים עד הסוף.
בהסכם אוסלו, למשל, ההחלטה לא התקבלה בהסכמה רחבה, כפי שנדרש בהחלטות כאלה –
על מנת שהן יקבלו לגיטימציה ציבורית.
יתרה מזאת, לא היה בהסכם אוסלו תהליך מקצועי: לא היה דיון קבינט, אמ"ן לא ידע על
ההסכמים, ולא יצא דו"ח מסודר של ניתוח הדברים וההשלכות האפשריות.
לסיום, מתייחס יששכר להנהגה הפלסטינית וחושף:
"הבנק העולמי דירג את הרשות הפלסטינית כהכי גרועה מבחינת שחיתות ציבורית,
ולמעט מספר מדינות באפריקה, גם עם ההוצאות הגבוהות ביותר על המגזר הציבורי בעולם
– מה שמעלה את השאלה מול אילו אנשים אנחנו מתנהלים".
צפו בראיון המלא
חוות ארץ האיילים
