טל ברקאי בשיחה עם עו"ד אילן ציאון על ילדותו בבית שמאלני, נעוריו כתומך שמאל נלהב והפיכתו עוד בנעוריו לחיה פוליטית. כתומך שמאל התרגשתי מהסכמי אוסלו. כסטודנט למשפטים ועו"ד צעיר הייתי מעריץ נלהב של אהרון ברק. גדלתי בצד השמאלני של המתרס שמעתי וקראתי כל היום את המציאות באופן חד צדדי ששרת והזין את השקפת עולמי. זו המציאות אליה נחשפתי והאמנתי בשלום ובצדק. ברגע שהתחילו הפיגועים והאוטובוסים המתפוצצים אחרי הסכם אוסלו נפל לי האסימון. הבנתי שהמוסלמים אף פעם לא יקבלו אותנו ומטרתם היחידה היא להשמיד אותנו. מה ששבר אותי סופית היה הפיגוע בדולפינריום ב-2001. הוא גרם לי להפוך לאקטיביסט. לא הפכתי לימני אבל כבר לא הזדהיתי עם השמאל, והבנתי שאנחנו צריכים לעשות צעדים דרסטיים כדי לחיות פה בשקט. אני מגדיר את עצמי כמי שעבר מהשמאל לאדם שמביט על המציאות מבחוץ. כהגדרה אני חושב היום בצורה הרבה יותר ימנית מאשר הימין הישראלי חושב. אני לא אוהב שטנצים ואנשים שחושבים כמו כל מי שמקיף אותם. תמיד הייתה לי חשיבה עצמאית וכששמעתי דברים שהטרידו אותי נהגתי לחקור אותם ולעומק.