רמי דוידיאן, אשר הציל 750 צעירים מהנובה במהלך הטבח, מספר כי אם היה יכול, היה עושה כל שביכולתו לחזור ליום שלפני הטבח, ה-6 באוקטובר. לדבריו, בבוקר שמחת תורה הוא קיבל אלפי טלפונים מהורים מודאגים לאחר ששמו פורסם בקבוצת ווטסאפ מסוימת, והם ביקשו ממנו להציל את ילדיהם. בשטח, תחת תנאים קשים ומצב רפואי מורכב, נאלץ לקבל החלטות קשות ולבחור את מי להציל, תוך תחושת אחריות רבה. עד היום, הוא מציין, הוא מרגיש אשם על כך שלא הצליח למלא את כל ההבטחות שניתנו להורים, ומרגיש את העומס המוסרי של אותם הרגעים.
אציל נפש. מלאך הא-לוהים בהתגלמותו. בסוף הסרט "רשימת שינדלר" ישנה סצינה מרטיטה בה שינדלר בוכה על כך שהוא היה יכול למכור עוד כמה חפצים שלו למפלצת של פלשוב, גוט, וכך להציל עוד יהודים. הדברים שאומר דוידיאן הגיבור והטוב שבנו, מזכירים לי את הספינה הזאת. כמה פעמים הוא סיכן ומסר את נפשו ממש? אין ספור פעמים, אבל מה שמדריך את מנוחת נפשו, הם אלה שהשאיר מאחור. מופת של אדם. חלקו בגן עדן מובטח. זה עם ישראל במיטבו. עם אנשים כאלה, לעולם לא ינצחו אותנו. הם מביאים לנו נחמה ותקווה לעתיד טוב יותר. פורים שמח.