עמית אסא, איש שב”כ לשעבר, מותח ביקורת על אופן השימוש במנגנוני ביקורת פנימיים בארגונים ממלכתיים, וטוען כי תפקידם נועד לשמור על מנהל תקין, לא לשמש כלי למאבקים פנימיים או לפגיעה מכוונת בהנהלה.
לדבריו, בכל ארגון ממלכתי חייבת להיות כתובת בלתי תלויה שאליה יכולים לפנות עובדים שנפגעו בהיבטים שונים, כמו סוגיות מגדריות, אמוניות או בעיות מול הממונים עליהם. המטרה היא לאפשר לעובד לעקוף את שרשרת הפיקוד במקרה הצורך ולקבל מענה מקצועי ואובייקטיבי.
עם זאת, אסא מדגיש כי כאשר מדובר בהערות או ביקורת פנימית, במיוחד כלפי ראש הארגון או אשתו, נכון היה לטפל בכך בתוך המערכת ולא להוציא את הדברים החוצה. לדבריו, אם קיימת טענה אמיתית, יש מקום לברר אותה בתוך השירות ולבצע תיקון פנימי, ולא להפוך אותה לעימות פומבי.
הוא טוען כי כאשר המידע יוצא לתקשורת, הדבר מעורר חשד שמדובר לא רק ברצון לתקן ליקוי אלא במהלך מכוון שנועד לפגוע בראש השירות ובאמון הציבור בארגון. לדבריו, במצב כזה קשה לראות בכך פעולה עניינית בלבד.
אסא גם מותח ביקורת עקרונית על הכנסת מנגנונים חיצוניים או תפיסות ארגוניות שעלולות, לשיטתו, לערער את יסודות הגוף הביטחוני. לדבריו, יש סכנה בכך שגורמים שנועדו במקור לשפר את הארגון הופכים לכלי שמחליש אותו מבפנים, עד למצב שבו “הגולם קם על יוצרו”.
