חוקרת הביטחון מורן אללוף מצביעה על נקודת תורפה משמעותית במערכת השלטון האיראנית – הפער ההולך ומעמיק בין משמרות המהפכה לבין צבא איראן הסדיר. לדבריה, בעוד שמשמרות המהפכה מהווים זרוע אידאולוגית חמושה ומקורבת למשטר, הצבא הסדיר מורכב מאזרחים ממעמדות נמוכים, שאינם נהנים מפריבילגיות דומות – כלכלית או פוליטית.
אללוף מתארת כיצד האזרחים האיראנים, שניסו להתקומם נגד המשטר במהלך השנים, נתקלו בדיכוי אכזרי שכלל הוצאות להורג ללא משפט, מעצרים שרירותיים והפעלת מערכת של מלשינות פנימית. בתוך החברה האיראנית נוצרה אווירה של חשדנות וניתוק בין משפחות – מצב שבו די בדיווח של קרוב משפחה כדי להביא למעצר או חיסול.
לצד הדיכוי, אללוף מדגישה את הצורך של המתנגדים למשטר בכלים אופרטיביים – גישה לאמצעי לחימה, תמיכה לוגיסטית וסיוע מודיעיני. כל אלה, לדבריה, עשויים לשנות את מאזן הכוחות ולהעניק תקווה אמתית לשינוי מתוך המדינה עצמה.
היא מתייחסת גם לחולשה הפנימית של הצבא האיראני, שחייליו מקבלים שכר נמוך וחשים ניכור מהשלטון. מצב זה יוצר תסכול שעלול להפוך, בשלב מסוים, לכוח מניע לשינוי עמוק. מבחינתה, הזירה האיראנית מצריכה הסתכלות עמוקה לא רק על ההנהגה – אלא גם על הסדקים הנפתחים בקרב הגופים האחראיים על המשך שליטתה.











רק כשיפגעו להם בתשתיות מים וחשמל , הציבור יתקומם .