לדברי אל”ם במיל’ רונן כהן, אירועי השבעה באוקטובר היוו קריאת השכמה טקטית ותודעתית למדינת ישראל. הוא סבור שהשאננות שקדמה לאירוע צריכה להיחשב ככישלון אסטרטגי – אך גם כהזדמנות לבנייה מחודשת של עקרונות הלחימה ופריסת הכוחות. כהן מדגיש שלחיילי צה”ל אין עוד את הפריבילגיה לשמור מרחוק – עליהם להיות פיזית מעבר לגדר, בשטח האויב, גם במחיר של נוכחות יומיומית מסוכנת.

לפי תפיסתו, צבא שמסתפק בהתכוננות על הנייר לא יוכל לייצר הרתעה אמתית. מה שמרחיק את האויבים הוא מראה של נוכחות יומיומית, מוכנות תמידית, ונכונות לשלם מחיר. הוא מציין שגם ההסכמים שנחתמים – כמו בלבנון – אינם מחזיקים מעמד אם לא מלווה אותם נוכחות כוח צבאי בפועל.

כהן שואף לחידוש רוח הלחימה של דור המדבר – לא במובן הרומנטי, אלא כמודל של חיים מתמשכים תחת חרב, מתוך הבנה שאין פתרונות קסם. לדבריו, זהו השינוי התודעתי שהצבא – ובעיקר הציבור – חייב לאמץ, אם ברצונו להבטיח שלעולם לא יופתע שוב כפי שקרה באותו בוקר נורא