ד”ר אפרים הררה אומר שהחזון של אמירות כמענה לשלטון מרכזי ברשות הפלסינית אמנם נשמע מפתה, אך המציאות בשטח מורכבת הרבה יותר. ברשות הפלסטינית, ריבוי המשפחות ובתוכן המחלוקות הפנימיות מונע יציבות שלטונית אמתית. המאבקים בין חמולות, לצד הפער ההולך וגדל בין הדור הצעיר לדור הוותיק, מערערים את האפשרות לסמוך על הנהגה משפחתית יציבה. לכך מצטרף גם הנתון המדאיג שרבים מבני המשפחות מעורבים בפעילות חמאס, מה שמחדד את הקושי ביצירת סדר ציבורי מתוך המסגרות החמולתיות.
ההשוואה לאמירויות במפרץ אינה עומדת במבחן המציאות: מדובר במדינות עשירות במשאבים טבעיים, שם המשפחות השולטות נהנות ממקורות הכנסה עצומים, שמהם הן מממנות שלטון יציב ומנגנוני פיקוח הדוקים. בנוסף, החברה באמירויות בנויה על תשתית של עובדים זרים המהווים רוב, אך חסרי זכויות. המודל הזה אינו בר-שכפול בשטחי הרשות, שם אין שליטה כלכלית, אין אוצרות טבע ואין תמריץ שיחזיק את המבנה המשפחתי כמקור של יציבות פוליטית
צודק. ד”ר מוטי קידר הגה את רעיון האמירויות הרבה לפני 7.10.2023 ישראלים רבים התפכחו באותו יום אבל ד”ר קידר ממשיך לטפח את הרעיון כי זה הבייבי שלו ( בייבי – לא ביבי, שלא תטעו). רוב הישראלים הבינו ב 7.10 שזה או אנחנו או הם ואין זה משנה בכלל איזו צורת שלטון תהיה להם. הרצחנות החמאסית טבועה בהם נפשית מבחינה דתית ואין דרך לנתק אותה מהם זולת חילונם המוחלט והתנתקות מהאיסלאם. אבל זה כנראה לא עומד לקרות.
סוף סוף הכל שפוי