איש הקריאייטיב אסף וול דן בתופעת ה”רילוקיישן” והישראלים שבוחרים לעזוב את הארץ, תוך שהוא מותח ביקורת חריפה על אלו הפועלים נגד מדינת ישראל מחו”ל. וול מדגיש כי אין לו בעיה עם עצם העזיבה, שכן הוא מעריך חופש אישי, אך הבעיה מתחילה כאשר אותם עוזבים “יורקים לבאר שממנה שתו”.
הוא מתאר מציאות חמורה שבה ישראלים בחו”ל משתתפים בהפגנות, תומכים בארגוני חרם ומפיצים תעמולה נגד ישראל, כגון האשמות באפרטהייד ורצח עם. לדבריו, פעולות אלו מספקות “נשק אפקטיבי” לשונאי ישראל ומסכנות את המדינה ואת חיילי המילואים שלה באופן מהותי. וול מציין כי ראה במו עיניו באמסטרדם ישראלים המעודדים מקומיים לכתוב שלטים נגד ישראל, אולי כ”מס” שהם משלמים כדי להרגיש מוגנים.
במהלך הראיון עולה השאלה המוסרית המורכבת: האם מדינת ישראל צריכה לחלץ או לסכן חיילים עבור אותם אנשים שפעלו נגדה כשיזדקקו לעזרה? וול מודה שמדובר בשאלה אתית קשה שהוא מרבה להרהר בה. מצד אחד, הוא מזכיר כיצד באירופה אחרי מלחמת העולם השנייה נפרעו ממשתפי פעולה, אך מצד שני הוא מסכם בגישה יהודית-לאומית: “בסוף אנחנו יהודים”, מה שמרמז על המחויבות ההדדית שנותרת למרות הכול.









