מורדי בן חמו מציג זווית היסטורית ומחקרית מפתיעה על הקשר שבין דמוקרטיה לאיסלאם. בן חמו פותח בהגדרת המונח “אוקסימורון”, שילוב של מושגים סותרים, וטוען כי השילוב בין דמוקרטיה לאיסלאם נופל בדיוק לקטגוריה זו.

כדי לתקף את דבריו ולהימנע מהאשמות בגזענות או בקיצוניות, הוא מגייס את דמותו של אלכסיס דה טוקוויל, הוגה דעות וסוציולוג צרפתי מהמאה ה-19, המוכר בזכות ספרו הקלאסי “הדמוקרטיה באמריקה”. בן חמו מדגיש כי בעוד שהאקדמיה נוטה לאמץ את דבריו של טוקוויל על הדמוקרטיה האמריקאית, היא נוטה להתעלם מכתביו העוסקים באיסלאם.

טוקוויל, שנשלח על ידי הממשל הצרפתי לבחון את ההתאמה בין האוכלוסייה המוסלמית בצפון אפריקה לבין ערכי הרפובליקה הצרפתית, הגיע למסקנות נחרצות. במכתב משנת 1843, לאחר שחקר את הקוראן לעומק, קבע טוקוויל כי “יש מעט דתות שהזיקו לבני אדם כמו דת מוחמד”. לפי טוקוויל, הנטיות החברתיות והפוליטיות של האיסלאם הן הגורם העיקרי לפיגור ולדיכוי בעולם המוסלמי, והן מסוכנות אף יותר מהאמונות הפגאניות של העת העתיקה.

ד”ר בן חמו משתמש במקור היסטורי זה כדי לעורר דיון נוקב על הפער המהותי, לשיטתו, בין ערכי המערב והדמוקרטיה לבין תפיסת העולם האיסלאמית, כפי שנותחה כבר לפני כמעט מאתיים שנה על ידי אחד מחוקרי המדינה המוערכים בהיסטוריה.