במבט לאחור על אירועי ההתנתקות מרצועת עזה בשנת 2005, הפרשן הצבאי רון בן ישי מציג עמדה נחרצת התומכת בהחלטה לסגת מהאזור. לדבריו, השהות הממושכת בתוך הרצועה גבתה מחיר כבד מנשוא בחיי אדם, הן של חיילים והן של אזרחים. הוא מתאר מציאות ביטחונית קשה שכללה פיגועים רצחניים, מטעני גחון נגד טנקים ויישובים מבודדים שהיו נתונים תחת מצור מתמיד, מה שאילץ את צה”ל להקצות כוחות אדירים להגנה על השטח.

מבחינה אסטרטגית וצבאית, בן ישי מסביר כי הנסיגה אפשרה לישראל לקצר קווי הגנה ולחסוך במשאבים ובכוח אדם יקר. הוא מדגיש כי המציאות בשטח לפני היציאה לא דמתה כלל לחיים שלווים, אלא הייתה מאבק הישרדות יומיומי רווי דם. לשיטתו, המהלך היה הכרחי כדי להפסיק את הדימום המתמשך של כוחותינו בתוך השטח הפלסטיני הצפוף.

באשר לטענות הקושרות בין הנסיגה לאירועי השבעה באוקטובר, בן ישי מציע פרשנות שונה. לטענתו, המחדל של השבת השחורה אינו נובע מעצם העזיבה של רצועת עזה, אלא מהיעדר היערכות נכונה וראויה על קו הגבול החדש. הוא סבור כי ניתן היה למנוע את האסון באמצעות התנהלות צבאית ומבצעית טובה יותר לאורך הגבול, ואין לתלות את האחריות לתוצאות הקשות בעצם ההחלטה האסטרטגית לסיים את השליטה הישירה בתוך הרצועה לפני כשני עשורים.