מדברי סא”ל אלי דקל, עולה תמונה מדאיגה בנוגע לתוכניות המבצעיות של צבא מצרים מול ישראל. דקל מנתח את האסטרטגיה המצרית כפי שהיא משתקפת מהערכות מודיעיניות ושינויים בשטח מאז שנת 2020.
לפי דקל, הדפ”א (דרך פעולה אפשרית) המרכזית שבה עשויה מצרים לבחור היא כניסה מהירה של כוחות מאסיביים לחצי האי סיני, סדר גודל של כשמונה דיוויזיות, ללא פתיחה באש בשלב הראשון. מטרת מהלך זה היא להציב עובדות בשטח ולהשתמש ב”גודל האגרוף” כדי לאלץ את ישראל להיכנע לדרישות מדיניות וטריטוריאליות, בעיקר בנושא הפלסטיני וירושלים.
תרחיש נוסף ומסוכן לא פחות שהוצג הוא תוכנית לניתוק העיר אילת משאר חלקי המדינה. דקל מגדיר מהלך זה כקל לביצוע, עקב היעדר כוחות צבאיים משמעותיים בדרום ישראל. התוכנית כוללת השתלטות על המרחב שמצפון לאילת, דבר שיביא למצור על העיר מבלי בהכרח להיכנס ללחימה ישירה בתוכה.
מעבר לכך, קיימת אפשרות יומרנית יותר של תנועה צבאית לעבר באר שבע, מהלך המהווה איום ישיר על מרכז הארץ ועל ירושלים. דקל מדגיש כי ההתעצמות המצרית ובניית התשתיות בסיני מעידות על כך שהאיום אינו תיאורטי בלבד, וכי על ישראל להיערך לשינוי במאזן הכוחות בגבולה הדרומי.
ומה דעתך על הקושי לפוצץ את סכר אסואן?
נכון שאולי אדון סיסי בנה לו תיבת נח בעוד מועד