רפאל חיון בניתוח מעמיק ומטריד של המציאות ברצועת עזה, תוך דגש על הפער התרבותי והתפיסתי העמוק שבין ישראל לחמאס. קידר מסביר כי האויב מולו אנו ניצבים אינו נח לרגע, והוא הפך לאכזרי הרבה יותר, הן כלפי העולם והן כלפי האוכלוסייה שלו עצמו. הוא מציין נתונים קשים על צריכת תכנים אלימים ועל רמות הנקמה הגבוהות בחברה העזתית, הנובעות מהאובדן והסבל המתמשכים, ומדגיש כי חמאס מתכונן ומתרגל תרחישי תקיפה וחטיפה נרחבים כבר שנים.
לדבריו, אחת הבעיות המרכזיות של מקבלי ההחלטות בישראל היא חוסר ההבנה של סולם הערכים של חמאס. בעוד שישראל מקדשת את החיים, חמאס מקדש את המוות ואת ה”שהאדה”. עבורם, החיים בעולם הזה נתפסים כזמניים, עלובים וחסרי ערך לעומת חיי הנצח המובטחים להם בעולם הבא. תפיסה זו הופכת את חיסולי הבכירים לפחות רלוונטיים מבחינתם, שכן לכל מנהיג מוכנים מראש מספר מחליפים, וההקרבה נתפסת כזכות ולא כהפסד. חיון מזהיר כי ללא הפנמה של האידיאולוגיה הזו, ישראל תמשיך להתקשות בהבנת המניעים והפעולות של הארגון.
