סא”ל במיל’ מוריס הירש מציג ביקורת חריפה על התנהלותה של מדינת ישראל מול מנגנוני הביטחון הפלסטינים, וטוען כי המציאות בשטח רחוקה מההבטחות שניתנו במסגרת הסכמי אוסלו. הירש מדגיש כי למרות שבהסכמים קיים סעיף המעניק לישראל זכות וטו על כל מתגייס למנגנונים הפלסטינים, המדינה לא השתמשה בכוח זה לאורך השנים. לדבריו, כבר זמן קצר לאחר חתימת הסכם אוסלו השני ב-1995, חרגה המשטרה הפלסטינית מהגודל שהוסכם עליו, ובזמן שבישראל הציגו את ההסכמים כפתח לשלום, הפלסטינים החלו לבנות כוח טרור תוך התעלמות מוחלטת ממחויבויותיהם. הירש תוקף את מה שהוא מכנה “הקונספציה השקרית” של הדרגים הביטחוניים בישראל, בהם פיקוד מרכז והשב”כ, המאמינים כי התיאום הביטחוני הוא זה שמאפשר את המאבק בטרור ביהודה ושומרון. לשיטתו, הפלסטינים מעולם לא נלחמו בטרור בעצמם; במקום זאת, הם משתמשים בתיאום כדי להיפטר מיריביהם הפוליטיים בחמאס, תוך שהם מטילים את העבודה השחורה על צה”ל ומתלוננים בו-זמנית על פעילות ישראל נגד מחבלים. בכך, טוען הירש, הפלסטינים אוחזים במקל משני קצותיו – מנצלים את ישראל למיגור מתחריהם וממשיכים להכות בה בזירה הבינלאומית והביטחונית.















שכחת.מה קרה מיד אחרי כן, היו בעיות אחרות