אמילי דמארי, אזרחית ישראלית-בריטית ששרדה 471 ימים בשבי חמאס, פרסמה לאחרונה תיעודים חדשים וקשים מהתקופה שבה הוחזקה ברצועת עזה. דמארי, שנחטפה מביתה בקיבוץ כפר עזה במהלך מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר 2023, שיתפה את התמונות ברשתות החברתיות במלאת שלוש שנים לאירועי שמחת תורה.

התיעודים שפורסמו נאספו על ידי כוחות צה”ל במהלך הלחימה ברצועה. בתמונות נראית דמארי כשהיא שרועה בחדר ניתוח מאולתר, זמן קצר לאחר שנחטפה. בתיאור שצירפה לתמונות, תיארה דמארי את התנאים הקשים שבהם הוחזקה, וציינה כי מדובר בחדר מלא בדם, כאשר לצידה על הרצפה שכבה גופה.

דמארי סיפרה כי במהלך שהותה בחדר זה, ניגש אליה אדם שהציג את עצמו כרופא המכונה ד”ר חמאס. עדותה של דמארי מספקת הצצה נוספת למציאות האכזרית שחוו החטופים בתוך מתקני הארגון ברצועת עזה, תחת תנאים פיזיים ונפשיים קשים ביותר.

במהלך מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר, נפגעה דמארי מירי ברגלה ובידה, פציעה שהובילה לאובדן שתי אצבעות. היא הוחזקה בשבי במשך למעלה מ-15 חודשים, עד לשחרורה בינואר 2025 במסגרת עסקת חטופים. מאז שובה ארצה, היא עברה סדרת טיפולים רפואיים ושיקום ממושך.

בחודשים שלאחר שחרורה, החלה דמארי בתהליך של שיקום חייה. באוגוסט 2026 נישאה דמארי לבת זוגה, דניאל עמית, בטקס שנערך בתל אביב. בחתונה נכחו חטופים נוספים ששוחררו מהשבי, בהם רומי גונן, דורון שטיינברכר, לירי אלבג, דניאל גלבוע, עומר שם טוב, קית’ ואביבה סיגל, וגלי וזיו ברמן.

החשיפה הנוכחית של דמארי מגיעה כחלק מהניסיונות שלה להציף את סיפורם של החטופים ולהזכיר את התנאים שבהם הוחזקו. דמארי, בת 30, הפכה מאז שחרורה לדמות בולטת בשיח הציבורי סביב סוגיית החטופים, תוך שהיא משתפת בחוויותיה האישיות מהתקופה הארוכה שבילתה במנהרות ובמתקני הכליאה של חמאס.

התיעודים שפורסמו מהווים עדות נוספת לאירועים שהתרחשו בבתי חולים ובמתקנים שונים ברצועה, ששימשו את ארגוני הטרור להחזקת חטופים. צה”ל פעל לאורך המלחמה לאיתור חומרים מודיעיניים ותיעודים מהשטח, אשר חלקם נחשפים כעת על ידי השורדים עצמם.

בפוסט שפרסמה, הדגישה דמארי את העובדה שהיא נמצאת כאן היום כנס של ממש, לאחר התקופה הארוכה שבה לא היה ידוע מה עלה בגורלה. היא ציינה כי הצלקות שנותרו על גופה הן עדות לחוזק ולתקווה שהובילו אותה לאורך תקופת השבי.

משפחתה של דמארי, שליוותה אותה לאורך כל תקופת השבי ולאחריה, הביעה תמיכה מלאה בצעדיה לחשיפת האמת על מה שעבר עליה. אמה, מנדי, תיארה בעבר את הקושי העצום בהמתנה הממושכת ואת השמחה הגדולה עם שובה של בתה הביתה.

האירועים שתיארה דמארי בחדר הניתוח משקפים את חוסר האנושיות שבה נהגו המחבלים כלפי החטופים. השימוש במונחים כמו ד”ר חמאס מעיד על הניסיון של הארגון להציג מצג שווא של טיפול רפואי, בעוד שבפועל מדובר היה בתנאי כליאה מחפירים.

החשיפה של דמארי מצטרפת לעדויות נוספות של חטופים ששוחררו, אשר תיארו את התנאים הקשים, המחסור במזון ובתרופות, והיחס המשפיל שקיבלו מהשובים. עדויות אלו משמשות את ישראל בזירה הבינלאומית להצגת פשעי המלחמה שביצע חמאס.

הציבור בישראל ממשיך לעקוב אחר סיפורם של השורדים, כאשר כל עדות כזו מעוררת מחדש את הדיון הציבורי על האחריות להשבת כלל החטופים שעדיין מוחזקים ברצועה. דמארי, מצידה, ממשיכה להשתלב בחזרה בחברה הישראלית תוך שהיא בוחרת לשתף את סיפורה האישי.

התיעודים שפורסמו זכו להד נרחב בתקשורת הישראלית והבינלאומית, והם מהווים תזכורת חיה לאירועי ה-7 באוקטובר. עבור דמארי, מדובר בצעד נוסף בדרך להחלמה, תוך שהיא מבקשת להבטיח שהעולם לא ישכח את מה שעברו החטופים.

ההתמודדות של דמארי עם הפציעות הפיזיות והטראומה הנפשית היא תהליך מתמשך. היא מקפידה להדגיש את החשיבות של המשכיות החיים, כפי שבא לידי ביטוי בטקס הנישואין שלה, המהווה עבורה ועבור משפחתה ניצחון אישי על הטרור.

הסיפור של אמילי דמארי נותר אחד הסמלים הבולטים למאבקם של החטופים ולחוסן של אלו ששרדו את השבי. התיעודים החדשים שפרסמה מהווים נדבך נוסף בתיעוד ההיסטורי של המלחמה ושל המחיר הכבד ששילמו האזרחים שנחטפו מבתיהם.