בריאיון ל-TOV אקטואליה יהודית, משרטט סגן הרמטכ”ל וראש המל”ל לשעבר, אלוף (מיל’) עוזי דיין, תמונת מצב קודרת אך נחושה של המערכה הגלובלית הנוכחית, אותה הוא מגדיר כתחילתה של מלחמת עולם שלישית. לדבריו, בניגוד למלחמות העולם הקודמות שהתנהלו בין צבאות סדירים, המערכה הנוכחית מונעת על ידי אידיאולוגיה רצחנית של טרור אסלאמי קיצוני המופעל מנגד באמצעות ירי תלול מסלול על ידי מדינות חסות וציר טרור בהובלת איראן וטורקיה, תוך שימוש בכלכלה ככלי נשק לכל דבר.

דיין מחלק את הזירה הבינלאומית לארבעה גושים מרכזיים: ציר הטרור האסלאמי; אירופה השקועה ב”שוויון מזויף”, פרוגרסיביזם ורגשות אשמה היסטוריים שפוגעים בה מבית; ארצות הברית התועלתנית המפולגת מבפנים; ומדינת ישראל, שנושאת לבדה את דגל ההכרח הקיומי, הצדק והמוסר. הוא מזהיר כי באירופה ובמערב קיים איום פנימי חמור המוביל להתערערות היציבות עד כדי חשש ממלחמות אזרחים, כאשר גורמים עוינים מנצלים את הסיסמאות הפלסטיניות כסמל לכאוס ולפירוק הסדר הקיים מבפנים.

בהתייחסו למעורבות האמריקאית, דיין מביע ספקנות לגבי הישענות עיוורת על וושינגטון, ומציין את הנטייה למשא ומתן ולהסכמים בעייתיים על פני הכרעה צבאית. נוסף לכך, הוא מדגיש את הקשר ההדוק שבין פוליטיקה פנימית ומערכות בחירות לבין תוצאות המלחמה, וטוען כי חולשה פוליטית מתפרשת מיד אצל האויב כהפסד צבאי. מבחינת ישראל, הוא קובע, המפתח לעמידה במערכה ארוכה זו טמון בראש ובראשונה ב”שלום בית” פנימי ובאורך נשימה, לצד נכונות לפעול בעצמה גם ללא גיבוי חיצוני.

בזירה האזורית מנתח דיין את מאזן הכוחות בין ארבע מעצמות המזרח התיכון: איראן, טורקיה, מצרים וישראל, ומדגיש כי היעד המרכזי חייב להיות חיסול שלטון האייתוללות באיראן, “ראש התמנון”, ולא רק פגיעה ביכולותיו הנקודתיות. לצד זאת, הוא מתריע מפני תרחיש של התגבשות ציר סוני קיצוני העלול לסכן את יציבות ירדן, אותה הצילה ישראל בעבר מספר פעמים. ביחס לדרום סוריה, הוא מגדיר את האינטרס הישראלי ביצירת מסדרון לעומק המרחב כצורך ביטחוני עליון, שאינו כולל לחימה במקום הדרוזים אלא הגנה על יעדי המדינה.

את דבריו חותם דיין במבט אופטימי ואסטרטגי על עתיד המדינה, כשהוא קושר בין גלי האנטישמיות הגואים בעולם וההתעוררות הדמוגרפית היהודית לבין צמיחתה של ישראל. לשיטתו, הגידול הדמוגרפי יוביל לכך שבעשורים הקרובים יחיו בארץ מיליוני יהודים נוספים, דבר שיחייב התיישבות רחבה בגבולות בני הגנה הכוללים את יהודה, שומרון, עזה וביתר שאת את בקעת הירדן, שיהוו בית בטוח לעם היהודי בתקופה היסטורית סוערת זו.