בריאיון מנתח ד”ר חיים שיין את גל הפרסומים וההדלפות הפוליטיות והביטחוניות המציף את כלי התקשורת לקראת הבחירות, ומכנה את התופעה “זיכרון מאוחר”. לטענתו, מדובר בדפוס שבו גורמים שהחזיקו במידע משמעותי במשך שנים בוחרים לחשוף אותו בתזמון מדויק כדי לייצר סערה ציבורית ולהשפיע על תוצאות הבחירות, בעוד התקשורת מהדהדת את הדברים ללא בדיקה מעמיקה או הצגת שאלות בסיסיות לגבי מניעיהם.

שיין מסביר כי המניע המרכזי להתנהלות זו נובע מחשש מפני ועדת חקירה עתידית. לדבריו, בכירי המערכות היו משוכנעים שתוקם ועדת חקירה ממלכתית שתטיל את מלוא האחריות לאירועי השבעה באוקטובר על הדרג המדיני ותנקה את הדרג הצבאי, בניגוד מוחלט לוועדת אגרנט שהתמקדה בדרג הצבאי הבכיר. משהבינו כי ועדה כזו לא קמה במתכונת שציפו לה, החלו אותם גורמים להכין את “כתבי ההגנה” שלהם בזירה הציבורית והתקשורתית, תוך פגיעה באמינות ובאינטגריטי המקצועי הנדרש ממי שעבדו לצד נבחרי הציבור. מצב זה, לדבריו, מחייב פוליטיקאים למנות סביבם אנשי אמון מובהקים כדי למנוע הדלפות עתידיות.

בהתייחסו לתפקוד המערכות, מדגיש שיין כי החברה הישראלית חכמה ומפוכחת בהרבה מנבחריה וממפקדיה הבכירים, ומצביע על כך שבדרגים הנמוכים בצה”ל ישנם קצינים בעלי ראייה נכוחה יותר מזו של חלק מהאלופים. הוא מותח ביקורת על תרבות הקידום הוותיקה בצה”ל שהתבססה על קליקות סגורות, אך מביע אופטימיות לגבי צמיחתו של דור מפקדים חדש שאינו כבול לדפוסים אלה.

לסיום, מתייחס שיין לצורך בבדיקה מעמיקה של האירועים ובשינוי במערכת אכיפת החוק. הוא מציין כי הניסיון לפתוח בבדיקות נתקל בחסמים מצד בית המשפט העליון, כפי שנראה בניסיונות הביקורת של מבקר המדינה. שיין מדגיש כי עד כה הציבור לא היה בשל למהלכים חדים מול מערכת המשפט בעיצומה של מלחמה, מחשש לפגיעה בלכידות ובביטחון, אך מביע תקווה שלאחר הבחירות תיווצר הבשלות הציבורית הנדרשת לביצוע שינויים מהותיים שישיבו את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק.