ד”ר פיני יחזקאלי מציג עמדה ביקורתית נוקבת על השפעת הפוליטיזציה על תחומי ליבה בישראל, בהם האקדמיה, מערכת המשפט, הרפואה והחשיבה האסטרטגית. לטענת יחזקאלי, כאשר אסטרטג פועל תחת אג’נדה פוליטית, הוא מאבד את היכולת לנתח את הסביבה המערכתית בצורה עניינית, מצב שלדבריו נידון לכישלון. לדברי ד”ר יחזקאלי: אסטרטג שמסונוור מאג’נדה פוליטית מאבד את יכולתו להבין את הסביבה המערכתית ונידון לכשלון קולוסלי.
יחזקאלי מצביע על תקופה של שלוש שנים שבה הופעלו מבצעי תודעה בזה אחר זה, שלטענתו לא הניבו תוצאות משמעותיות. דוגמה מרכזית שהוא מציג לניסיונות אלקטורליים היא המהלך שכוון כלפי המגזר הערבי. יחזקאלי מסביר כי העלאת אחוזי ההצבעה במגזר זה לרמות גבוהות במיוחד היא מהלך של עשיית יתר, שיוצר אפקט בומרנג עבור המתכננים.
לדברי יחזקאלי: כל אסטרטג מתחיל אמור לדעת שצד חריג במערכת מורכבת ייצור תמיד תגובת נגד שתוביל לבסוף את המערכת למקום גרוע יותר מנקודת ההתחלה עבור המתכנן. הוא טוען כי אירועים שונים, ביניהם מחאות ותהלוכות, הציפו מחדש את הטראומות של שנת 2021 בקרב הציבור, דבר שהוביל לתגובה נגדית מצד עם ישראל. עוד מתייחס יחזקאלי למה שהוא מכנה חוסר אמון במערכות האכיפה, תוך שהוא מזכיר בהקשר זה את פרשת הפצ”רית, פרשת פגסוס, וחקירות תיקי נתניהו.
בראייתו, המהנדסים האלקטורליים ממשיכים בתכנוניהם, אך הוא מטיל ספק ביכולתה של הקואליציה לממש את הבטחותיה לטווח ארוך. הוא מביע סקרנות לגבי אורך החיים של המבנה הפוליטי הנוכחי וטוען כי מהפכות של אליטות, המגובות בקואליציות בינלאומיות, סופן להתנפץ. ד”ר יחזקאלי טוען כי בניגוד להערכות מסוימות בימין, הזמן פועל דווקא לטובתם.
