על רקע הנאומים התקיפים של עבדאללה השני מלך ירדן נגד ישראל וטענותיו על שאיפות התפשטות ישראליות, הפרשן יוני בן מנחם מסביר כי אין להתרגש מהרטוריקה הפומבית, שכן שלטונו של המלך עומד על בלימה. מאז שבעה באוקטובר התמודדה הממלכה עם ניסיונות ממשיים של חמאס, תנועת האחים המוסלמים ואיראן לערער את היציבות ולהפיל את בית המלוכה ההאשמי, תרחיש שנבלם רק לאחר שהמלך אותת לפלסטינים במדינתו כי לא יהסס לפעול ביד ברזל כפי שעשה אביו, המלך חוסיין, באירועי “ספטמבר השחור”. החשש המרכזי של עבדאללה נובע מהאפשרות שממשלת ישראל תפעל לדחיקת פלסטינים מיהודה ושומרון לעבר הגדה המזרחית ובכך תהפוך את ירדן למדינה פלסטינית, ומכאן נובע הצורך שלו להפגין קו תקיף ומתלהם כלפי חוץ כדי להרגיע את הרוב הפלסטיני בממלכתו.
לדברי בן מנחם, קיים פער תהומי בין ההצהרות החריפות בתקשורת לבין המציאות הביטחונית בשטח. הוא חושף אנקדוטה מפגישה חשאית שקיים בעבר ראש הממשלה המנוח אריאל שרון עם המלך חוסיין בחוות השקמים, שבה הבהיר המלך במפורש לא להתייחס להצהרותיו הפומביות התוקפניות, שנועדו אך ורק לצורכי פנים. ישראל, בתיאום מלא עם ארצות הברית, מחזיקה באינטרס ביטחוני עליון לשמר את שלטון המלך כדי למנוע את קריסת הממלכה ועליית האחים המוסלמים על הגבול הארוך ביותר של ישראל. כחלק מאינטרס זה, הצבא הירדני פועל באופן אקטיבי לסיכול טרור ואף בלם בגבולו מיליציות פרו-איראניות מעיראק שניסו להגיע לגבול נהר הירדן ולפתוח חזית מול ישראל.
בהתייחס לסוגיית אספקת המים והביקורת על כך שישראל “סופגת עלבונות” בעוד היא מעבירה לירדן מים חינם, דוחה בן מנחם את הטענה כאילו מדובר בתשלום דמי חסות (ג’יזיה). הוא מדגיש כי מדובר במערכת יחסים של תן וקח, שבמסגרתה ישראל זוכה לתמורה ביטחונית משמעותית ושיתוף פעולה הדוק מאחורי הקלעים שאינו חשוף לציבור. הצבא הירדני אינו ערוך בצורה מאיימת כלפי ישראל, והשיקול האסטרטגי הרחב מחייב לעיתים הבלגה על רטוריקה פוליטית ריקה לטובת מניעת פתיחתה של חזית מזרחית עוינת.
