דפנה ליאל הודיעה בערוץ 12 ביום שלישי השבוע על מועד ומיקום מדויק של ההפגנה ה"ספונטנית" הבאה נגד הרפורמה המשפטית שתתקיים במוצאי שבת. זהו מהלך מובהק שמצטרף לשורת צעדים המבטאים את חד הצדדיות הברורה של התקשורת בנושא. באשר לקריאות הקיצוניות שנשמעות בראיונות שונים, הביע ד"ר ברנט זעזוע על מתן במה לאנשים המטיפים בגלוי לאלימות.
מהו אם כן, הפתרון למצב?
לדבריו מדובר באליטה חזקה ומאוחדת שאין כל כך מה לעשות נגדה מלבד שלא לצפות בערוצי השמאל.
נושא נוסף שעלה הוא היועמ"שית וחוק הנבצרות שלא ברור עדיין אם היא דיברה עליו או לא.
ד"ר ברנט רואה בכל הפרשייה הזו "תת-רמה" והוכחה ניצחת לנחיצותה של הרפורמה המשפטית. לדבריו, דיון כזה לא היה נראה בשום מדינה אחרת, ועצם ההתעסקות בו מעידה על בעיה קשה.
מהו הדבר שמייחד את מדינת ישראל ומאפשר מצבים חריגים כאלה?
לטענת ד"ר ברנט הדבר נובעת מבעיה מבנית במדינה שעוד ניתן להרחיב עליה רבות. אך אם להיות ספציפיים לנושא הרפורמה, הייחודיות בטענות נגדה אינן מעידות רק על התדרדרות מוסרית, אלא אף אינטלקטואלית – לאליטה שמובילה את המאבק אין מה ללמד את העם.
ברנט כינה בהקשר זה את יאיר לפיד "עם הארץ שלא למד חינוך". אך יחד עם זאת הביא את טענת פרופסור אסא כשר – אדם משכיל – על כך שהסכם הגז אינו באחריות הכנסת.
דוגמה זו מאפיינת, לדבריו, את כל השיח של השמאל המלא בסיסמאות נבובות ללא דיון רציני.
על רקע התנגדותה החריפה של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, מבהיר ברנט עקרון דמוקרטי חשוב שנוטים לטעות בו, והוא: בהפרדת רשויות, הכח שלהן אינו אמור להיות שווה. הרשות המרכזית ובעלת הכח הגדול ביותר היא הפרלמנט אשר מייצג את העם – לא בית המשפט.
חיות מתנהגת לדבריו, כפוליטיקאית וחורגת מתפקידה.
בסיום הריאיון מתייחס ד"ר ברנט למחאות שצצות חדשות לבקרים מצד סקטורים שונים המאיימים להשבית את המשק.
מדוע מדובר בתהליכים מסוכנים לדעתו?
צפו בראיון המלא.
אלוף גרשון הכהן: מהו ה"דפקט" של העם היהודי? – בן גוריון – פרק 4
