מאחורי המצג ההומניטרי מסתתר תמרון אסטרטגי מסוכן: במערכת הביטחון מעריכים כי חמאס מנסה להרוויח זמן ולהימלט מהדרישה הבינלאומית והישראלית המרכזית – פירוק מוחלט של הארגון מנשקו כתנאי מקדים לכל מהלך עתידי. באמצעות הצגת משבר הומניטרי חריף של טביעת אוהלים ונחלים שוצפים, חמאס מנסה לכפות סדר יום חדש שיעמיד את שיקום הרצועה בראש סדר העדיפויות הבינלאומי, עוד בטרם פורק מנשקו, ובכך להבטיח את שימור כוחו הצבאי והשלטוני.
ההתפתחות הזו הובילה את הרמטכ”ל לכנס דיון חירום מיוחד בהשתתפות כלל הגורמים הרלוונטיים. בישראל הוחלט לפעול בגישת “הקדמת תרופה למכה”, הן בזירה ההסברתית מול הזירה הבינלאומית והן בהיבט המעשי, על ידי התחלת הכנסת ציוד מחסה, אוהלים וסיוע ייעודי להתמודדות עם פגעי הגשם, כדי לשמוט את הקרקע תחת הטענות של חמאס עוד לפני שהן יתפסו נפח וכותרות ראשיות בעולם, שכרגע עסוק בעיקר בסוגיית איראן ובהפגנות באירופה.
לצד ההיבט המבצעי, בן מנחם משרטט תרחיש מדאיג הנוגע להשפעת המצב הפוליטי הפנימי בישראל על הזירה הביטחונית. לדבריו, אם יתרחש שינוי שלטוני ותקום ממשלת שמאל, היא עלולה להתקפל תחת מכבש הלחצים הבינלאומי שייווצר מהקמפיינים ההומניטריים של חמאס. ויתור ישראלי על תנאי פירוק הנשק ומעבר לשיקום הרצועה יותיר את חמאס במקומו ויוביל להתחזקותו המחודשת לאורך זמן. מעבר לכך, מזהיר בן מנחם, תרחיש כזה עלול לגרור נסיגה ישראלית משטחים נרחבים (60%–70%) שבהם צה”ל שולט כיום לאורך “הקו הצהוב”, בחזרה לגבולות הבינלאומיים שקדמו ל-7 באוקטובר, מה שיהווה מכה אסטרטגית חמורה לביטחון המדינה.
