[vplayer id=’8712′]

בואו איתי רגע למסע לאחור, לא הרבה לאחור. תשעה חודשים. הימים ימי המו”מ הקואליציוני, חצי שעה לסיום המנדט של ריבלין ללפיד, וסלע המחלוקת הוא הוועדה לבחירת שופטים. מהצד האחד איילת שקד, מהצד השני מירב מיכאלי. שתיהן רוצות להיות חברות מטעם הממשלה בוועדה, שתיהן לא מוכנות לוותר. לבסוף נמצאה הפשרה: רוטציה. לשקד היה חשוב לקבל את השנתיים הראשונות. לא רק בגלל האפשרות שהממשלה לא תחזיק 4 שנים, אלא בעיקר לנוכח מינוי ארבעת שופטי עליון כבר בשנה הראשונה.

והנה זה כאן. הוועדה למינוי שופטים מתכנסת היום לבחירת ארבעה שופטים לבית המשפט העליון. על פי החוק אם אין רוב של שבעה חברים, אין מינוי. בפעם הקודמת לא היו הסכמות ולא הייתה בחירה. אלא שמשהו קרה מאז, גדעון סער, שר המשפטים, זה שיש לו כרטיס כניסה לוועדה מתוקף תפקידו, כבר לא נמצא בברית של שקד וח”כ רוטמן. המשמעות היא שניתן למצוא שבעה ובהם סער שימנו את רות רונן, גילה שטייניץ, ח’אלד כבוב, ויחיאל כשר לארבעת שופטי העליון.

אם בשנתיים האחרונות דובר בימין שוב ושוב על חשיבות אותם ארבעה מינויים, הנה היום אפשר לומר כי הימין שוב הפסיד, אך הפעם אין מדובר במשהו שאפשר לשנות בבחירות אחת לארבע שנים, אלא במשהו שייקח שנים רבות לתקן.

מה קרה לו לגדעון סער?

האם שקד שקידשה מלחמה במו”מ הפוליטי נכנעה בסוף הדרך? שאלות ללא תשובות