אליעזר בוצר, זמר ויוצר, מוציא בימים אלה אלבום חדש הנקרא "הבית", בוצר מספר שבאלבום הבית יש מקבץ שירים שיצאו בשנים האחרונות. עם "הדובדבן שבקצפת" שהוא חידוש השיר "ציון". הוא מוסיף "האלבום מתמקד בשיתוף החיים הפרטיים, לא ממקום חטטני, אלא ממקום שהאומנות מאפשרת בירור עצמי. והדבר הזה יכול להיות השראה לאחרים בבירור שלהם". על בית המקדש בוצר אומר כי הוא תמיד קשור, כי "הבית זה המושג הכי פרטי, הכי פנימי והכי כללי".
בוצר נשוי לנעה "רעייתי, אשת חיל, שותפתי לדרך" ולהם שמונה ילדים. בתחילה הם גרו ביצהר במשך שנה וחצי, שם שימש כקצין ביטחון ולאחר מכן עברו להודו, "התחלנו את החיים שלנו בשליחות". לאחר הודו הם עברו לתל אביב, שם גרו במשך עשר שנים, בנווה צדק. בוצר מספר שתל אביב עזרה להם להמשיך את התנועה בחיים, תנועה של אירוח. בכל מקום שגרו בו בחיים היה להם פעילות של חיבורים בחברה הישראלית, לכור ההיתוך בין הישראליות ליהדות. והיה להם מרכז תרבותי בבית.
https://tovnews.co.il/%d7%94%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%97%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a8%d7%95%d7%a6%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%90-%d7%a8%d7%a7-%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%90/
17 שנה הם החזיקו בתים יהודיים, ותמיד הוא היה סביב זה. למרות שזה לא היה עבודתו הפורמלית, הפרנסה שלו, אבל זה היה חלק ממנו. חלק מהמבנה האישיותי שלו, חלק מהיצירה שלו והם שזורים אחד בשני, "הכול קשור לרצון להשפיע טוב, לשתף בירור שהולך לאן שהוא. הדבר הזה הוא גם בדיבור אבל הוא קודם כל במחשבה".
על המעבר לצפון, לגליל, הוא אומר כי הוא זכה להיוולד בבית שאבא שלו כהן צדיק. "בית של השפעה, אבא שלי התחיל את הרעיון שממנו ייסדו אחר כך את תגלית. בעצם לתת ליהודים מהתפוצות לחוות את היהדות שלהם בארץ. אני גדלתי לבית כזה, בבית שלנו כל הזמן היו תוכניות, זה כל הזמן היה בתוך החיים שלי. אז זאת גם התנועה שלי בחיים, וחזרנו לצפון כדי להירתם ביחד גם עם אבא שלי".
אל מרכז הפעילות שלהם בצפת מגיעים כולם, "צפת היא מקום מאוד תיירותי. של תיירות רוחנית. וברוך ה' היא גם נותנת פוקוס מאוד מקצועי בכל ההיבטים שלה, וגם באומנות ובמוזיקה שלי זה מדהים". המעבר לצפת מתל אביב גילה לו שהתיירות במקום אקסקלוסיבית, עם קהלים בינלאומיים ועם מסר רוחני יהודי ואוניברסלי. "כי צפת היא מחוץ לפוליטיקות, יש לה ממד נצחי וזה נוח לי להיות באווירה הזאת".
https://tovnews.co.il/%d7%94%d7%a9%d7%a1%d7%a2%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%a7%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%9e%d7%99%d7%9e/
בשאלה לתוך איזה קופסא אפשר להכניס אותו, מראה יצהרניקי ומגורים בתל אביב הוא מחייך. "בתוך עמי אנוכי יושבת, ה' זיכה אותי בדרך חיים, אחרי 21 שנות נישואין, ושמונה ילדים. שה' זיכה אותי בדרך חיים של נדודים, גרנו בהרבה מקומות וכל תחנה בחיים שלי היא חלק מהאישיות שלי. אני מודה להקב"ה שאפשר לי לראות את הגוונים של החברה הישראלית מבפנים, כל כך הרבה גוונים, ברור שלא את הכול. ואני חושב שאני חלק מכל התחנות, ואני עוד לא עצרתי, כי אנחנו עוד לא בגאולה. הלוואי שאני אוכל להגיד לך שאני בהגדרה הסופית שלי. אז אני בדרך להגדרה הסופית שלי".
על חידוש השיר ציון הוא אומר כי בתקופה מיוחדת בחייו הוא זכה להיות עם הרב מרדכי אליהו, ממש לפני הפטירה שלו. היה לילה אחד שהם היו אצלו, באותו לילה הוא עדיין גר בצפת, והוא הלך לישון במעיין מוצא. "קמתי בבוקר עם השיר הזה, אני כותב מאז שאני ילד, אבל עם השיר הזה הרגשתי שזאת מתנה מהרב מרדכי אליהו. אז לא התעסקתי עם מוזיקה, הייתי כותב שירים הם היו אצלי. והשיר הזה היה מבחינתי סמן שרק שניה, תיקח ברצינות את המטרה שה' נותן לך. זה לא רק לך, זה לא רק לחיים הפרטיים שלך".
https://tovnews.co.il/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%91%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%9c%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%aa-%d7%90%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%a2%d7%aa%d7%99%d7%93%d7%9f-%d7%a9%d7%97%d7%96%d7%94/
בוצר מוסיף ומסכם, "כן אני מרגיש שבשיר הזה יש צעקה מסוימת שמבחינתי היא צעקה של הדור שלנו בהרבה מובנים. כי אנחנו עוד דור ועוד דור נולדים כאן, ואנחנו ישראלים. הרבה מחלוקות שהיו פעם מחלוקות מהותיות היום הם ממש לא רלוונטיות. אם פעם חסידים וליטאים זאת הייתה מלחמת עולם, היום זאת אותה מפלגה. אם שאלת אותי על קופסאות, על האמת, באמת אין לאף אחד קופסא, זוהי דעתי על החברה הישראלית. כי כולנו מבדילים בין קודש לחול וכולנו רוצים איזה שהוא קשר עם הקב"ה לא משנה איך אנחנו קוראים לזה. וכולנו מתקיימים. ומבחינתי ציון זה מה הצעד הבא, ולעניות דעתי, אם אנחנו לא נתמקד בלבנות את עצמנו כחברה שיש לה בשורה לעולם, בלי להתעסק במקום הפוליטי, אנחנו נמשיך להתבחבש בתוך סתם אותם פוליטיקות או הגדרות שכבר לא רלוונטיות הרבה שנים".
