הגז החמקמק הזה, שבוער על הכירות של כל אחד מאיתנו, הפך להיות לאחד המשאבים החזקים של מדינת ישראל, כשנמצאו במעמקי מימיה מאגרי גז עצומים. אך לפני שדלו את הגז הזה מן המצולות הרוחות סערו והיו ויכוחים איך להוציא אותו כמה ולאן. נפגשנו עם מושיק קוברסקי, מפרויקט 315, לשמוע על השתלשלות העניינים.

"השימוש העקרי בגז הוא בהנעת טרובינות חשמל. בישראל עד שנת 2013 טרובינות החשמל הונעו  ע"י פחם וסולר שהם יותר מזהמים. היה לנו כמויות קטנות של  גז דרך צינור שהגיע ממצרים, עד שדעאש פוצצו אותו. ואז בינואר 2009 התגלה שדה תמר", אומר קוברסקי.

הוא מסביר כי "יחידת גז נקראת BCM ויש בה מיליארד מטרים מעוקבים של גז. בשדה תמר התגלו 300 BCM. לקראת סוף שנת 2010 התגלה שדה לוויתן ובו 700 BCM  ושנתיים אחרי-כן התגלו כריש ותנין – 100 BCM, סה"כ מדובר על מעל 1000 יחידות BCM". מדובר בכמות גדולה בהרבה ביחס לצריכה השנתית של ישראל. "בעבר השתמשנו בשנה שלמה ב5 BCM, אך כיום שרוב הטורבינות שלנו פועלות על גז אנחנו משתמשים ב13 BCM", הוא אומר ומוסיף כי משמעות הדבר היא שיש לנו דלק ל 50 שנה לפחות.

אלא שאז החלו הטענות, שכמעט גרמו לכך שהגז יישאר קבור עמוק באדמה, ומדינת ישראל הייתה מפסידה משאב יקר ומיליארדים. אילולא בן אדם אחד…

כנסו לצפות בראיון המלא