כל לוחם ומפקד שחוזרים משדה הקרב ובפרט שדה קרב מדמם וקשה כמו השבועות בהן נמשכה מלחמת יום הכיפורים, חוזר כשהוא עמוס בחוויות קשות, זכרונות שחוזרים והתמודדות עם אובדן וצער.
המפגש בין חוקר המלחמות ועמית מחקר במכון למדיניות נגד הטרור באוניברסיטת רייכמן אביתר בן צדף לבין האלוף במיל' יצחק בריק העלה זכרונות דווקא מהמפגשים עם העורף לאחר ימי הלחימה הקשים, כשחזרו לבתיהם להתרעננות.
בן צדף מספר כי באותם ימים ברמה האישית הוא קיבל בשורה משמחת מאשתו בזמן שהיה בזחל"מ יחד עם לוחמים נוספים במובלעת הסורית ברמת הגולן: "לא נעים להגיד אבל הייתי מאושר. במהלך המלחמה קיבלתי מכתב מאשתי שהיא בהריון זה היה בצפון המובלעת בגולן, בתוך בוץ נורא וקשיים. אני חייל חרמ"ש והיינו עשרה אנשים בזחל"מ עם הציוד והתחמושת. ברמה אישית הייתי בשמיים ושמחתי מאוד. מצד שני ראיתי את מצבנו, את חבריי וזה לא היה כל כך נעים כי הייתה בעיה ביכולת של צה"ל לספק לנו את הצרכים הבסיסיים".
הקושי לדברי בן צדף היה דווקא כהגיע הביתה: "בעורף אנשים היו שבורים. אנשים חשבו שזה סוף המדינה. ברחוב הייתה ממש אווירה של אבל. אבי היה בטוח שהאסון הגיע. היה יותר קל לחזור ליחידה לאותו זחל"מ. הרבה מאוד חיילים שראיינתי אמרו לי שהמפגש עם העורף היה קשה יותר".
האלוף בריק שהיה מ"פ במלחמה מספר סיפור בלתי יאומן על מה שבחר לעשות במהלך חופשתו עוד לפני שהגיע לביתו האישי: "אחרי 19 ימי לחימה איבדתי את רוב חברי הקרובים, 84 הרוגים, 140 פצועים, נשארנו רק שבעה אנשים מהגדוד המקורי. החלפנו 7 טנקים במהלך הלחימה ונפצעתי פעמיים. אחרי שהמלחמה מסתיימת ואנחנו מול הארמיה השלישית, אני מוצא את עצמי כשאני יוצא הביתה לחופשה במסע שהוא קשה מהמלחמה: המסע למשפחות השכולות. אני מגיע אליהן לפני שאני מגיע הביתה. חלקם עדיין חושבים שהילדים שלהם בשבי. חלקם לא קיבלו בשורה מאדם רשמי. ואני עובר עשרות משפחות ומספר להן את סיפור הגבורה של הבן. והשיח הזה הוא יותר קשה מלהיות שם".
מה קרה בסיפור המטלטל שבו יצחק בריק לוקח את המשפחות השכולות כדי לראות את שדה הקרב בגשר פירדאן שבו אולי נפל בנם?
צפו בראיון המלא של אולפן ערוץ TOV
