[vplayer id='13664']
הרב גיא אלאלוף נפגש לשיחה מרתקת עם ח"כ לשעבר משה פייגלין, עורך ערוץ התוכן "ישראל מחר", בענייני דיומא. ימי הפסח מביאים איתם בכל שנה את "זמן חירותנו". בני ישראל היוצאים ממצרים, משתחחרים מן העבדות, ונהיים לבני חורין. אבל מהי חירות אמיתית? ובכלל, האם היהדות של היום מקדמת חירות או דווקא מתנגדת לה?
מתחילים בשיחה על הבלבול הוא בין המושג חירות למושג חופש. "אחרי לא מעט מחשבה הגעתי למסקנה שהחופש היא ההפך של החירות", אומר פייגלין. האדם הכי חופשי, זה שאין לו שום דאגה על הראש ושום טרדה, הוא אסיר בבית הסוהר. כך גם כשאנחנו יוצאים לחופשה, אנחנו משילים מעל כתפינו את עול האחריות לפרנסה, לקיום חיי היום יום. בחופש אין לנו חירות, כי חירות היא בראש ובראשונה קשורה בלקיחת אחריות, ביכולת להיות אחראי למעשים, למחשבות ולרצונות שלך, ומעל הכל – לזהות שלך.
הפילוסוף האנגלי הנודע בן המאה ה-17 ג'ון לוק אומר שחירות משמעה שכל בני האדם שווים בפני האלוהים – ולא זה לזה. שוויון של בני האדם זה לזה הוא דווקא מה שמגביל את החירות.
כאן המקום לשאול, האם על החירות אנחנו למדים מג'ון לוק וג'ון סטיוארט מיל, מהפדרליסט האמריקאי ומתומאס ג'פרסון, או דווקא מהרב קוק? ואולי בכלל המקור של כל אלה משותף – התנ"ך?
https://tovnews.co.il/%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9f-%d7%a9%d7%9c%d7%90-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%9d-%d7%9e%d7%aa%d7%95%d7%9f-%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%9c-%d7%95%d7%9e%d7%a4%d7%96%d7%a8-%d7%9e%d7%97%d7%9e%d7%90/
פייגלין מסביר את תפיסתו על החיבור בין חירות לבין יהדות: "האמונה היא התשתית לחירות – בלי אמונה אין לנו את ההכרה בחירות האדם המוקנית על ידי הבורא האחד והיחיד. כל מיני שליטים דיקטטוריים, החל מפרעה ונבוכדנצר וכלה בהיטלר ימ"ש, רצו להשמיד את היהודים. היהודים הם שורש החירות העולמית, והשליטים הללו רצו להיפטר מהחירות, ולהפוך את עצמם לאלים. עם שמאמין באל אחד שכולם שווים בפניו הוא המכשול הכי מורכב בפני דיקטטורים מסוג זה". פייגלין אף מעלה את השאלה האם יש הקשר בין הקומוניזם והפאשיזם לפרוגרסיביזם הנוכחי? הרי כולן תנועות מדכאות זהות ומדכאות חירות
עוברים לדון קצת בהלכה, רמב"ם הלכות שביתת יום טוב, פרק ו הלכה כא:
"חייבין בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבין ומחפשין בגנות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה. וכן יזהירו בדבר זה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה. ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה".
האם ההלכה הזאת מאפשרת חירות, או דווקא ההיפך? האם ביהדות יש דווקא מוסדות שמתנגדים לחירות? וכמובן, מה הקשר בין זמן חירותנו הנוכחי, לראשונה מזה 2000 שנות גלות במדינה יהודית עצמאית, לבין רעיון החירות הכללי המתגלם ביציאת מצרים?
צפו בשיחה המלאה.
