השבוע אירע מקרה היסטורי שפגע קשות ביסודות הדמוקרטיה – המהפכה החוקתית השניה של בית המשפט העליון. בית המשפט העליון הכריע ברוב של 8 מול 7 שופטים לפסול חוק יסוד.
משמעות הדברים היא שבית המשפט העליון למעשה הגדיר את עצמו כריבון משום שהוא זה שיכול לומר תמיד את המילה האחרונה גם במקרה של חקיקת חוקי יסוד. אלון גולדברג, פעיל ליברלי, סבור שיש רק דרך אחת לשים סוף למצב הזה. “הדרך הכי טובה זה לשבת ולדבר עם אנשים שרוצים, ולהתקדם להצעות פשרה”.
גולדברג סבור שהמטרה היא “להוציא את הפוליטיקה מבית המשפט בכל דרך אפשרית” ואת זה אפשר לעשות על ידי יצירת שיח, יצירת דיון אמיתי וכנה שעל ידו נצליח להגיע לעמק השווה.
צפו בקטע מהראיון.
האם אפשר לשבת עם אנשים שרוצים לדבר, כשיש אנשים, שלא רק שלא רוצים לדבר, אלא מוכנים לשרוף על זה את המדינה – אפילו עכשיו בזמן מלחמה וגם בעתיד אחריה – ולאיים לרצוח אנשים ברחובות שלא חושבים כמוהם (קרי, תומכי רפורמה במערכת המשפט, בעיקר ימנים)? קשה לי להאמין. לפחות לא כל עוד אותה קבוצת מיעוט רדיקלית ואלימה עדיין פועלת באותן דרכים וכל עוד נציגי הציבור באופוזיציה תלויים בחסדה של אותה קבוצת מיעוט, מפחד פן יבולע להם. וכמובן, שהם לא רואים לא במהלך הרפורמה ולא בקואליציה שקדימה אותו כלגיטימיים. אז לפני שמדברים על הסכמות רחבות ושיח ציבורי, צריך לטפל בבעיות האלה.