לשאלה, האם יש קשר בין המחדל הצבאי בטבח בדרום לבין ההצהרות על סרבנות שקדמו למחדל, משיב תום ניסני שאינו יודע האם יש קשר, והוא אינו יכול לאשר או להכחיש.

מהיכרותו את יחידת 8200, שבה שירת במשך עשר שנים וחצי, מספר תום ניסני, שהיו קצינים רבים בתפקידים מסוימים, שכולם ידעו שהם חברים בארגונים כמו "שוברים שתיקה", "בצלם" וכדומה. "הם לא הסתירו זאת, וגם הצבא "העלים עין"."

אולם, כשתום ניסני החל להביע את דעותיו הימניות-ציוניות, שהתגבשו עם השנים, "זה לא התקבל בעין יפה. סיימתי את השירות שלי, על הרקע הזה".

הוא מוסיף שלא אחז בדעות אלו כשהתגייס, וייתכן שזו הסיבה שהתקבל ליחידה מלכתחילה. תום ניסני אינו מתחרט על כך, אך מדגיש שסיים את שירותו ביחידה, שלא על רקע מקצועי, אלא בגלל דעותיו.

תום ניסני מציע שני הסברים לעובדה שיחידות כמו שב"כ ו-8200 נתפסות כמיתוסים של השמאל בשיעור גבוה מכלל החברה הישראלית. הראשון הוא, שמי שאוחז בדעות הרדיקליות האלו, נמצא "גבוה בסולם". הטיפוס בדרגות, הוא משער, גורם לעיוורון, לשכרון כח, לשאננות או לשחצנות, "שראינו בשבעה באוקטובר, ביתר שאת". והשני, הישראלים חושבים שהם חברה עם ביקורת גבוהה, אבל לגופי הביטחון ניתנו מיליארדים רבים, והישראלים חדלו לבקש תשובות. חברי כנסת בקבינט שואלים את הרמטכ"ל שאלות, ומקבלים נזיפות על כך. לדבריו, אותו הדבר קורה גם בשב"כ וב-8200, שבהן אסור לשאול שאלות.

מדוע קובע תום ניסני שהביטויים "עושה לילות כימים" ו"השקיע את כל שנותיו", מונע מהאזרחים לבקר את הצבא? האם לדעתו ישראל יכולה לספק תמונת מודיעין טובה מספיק בעבור מנהיגיה? ומאיפה יבוא השינוי?

למענה על הסקר הגדול:
https://bit.ly/SurveyTov