רציחתו של המאבטח בפיגוע באריאל העלתה לדיון את מצב האבטחה בפתחי היישובים ובכלל במקומות ציבוריים. בתחנה המרכזית בירושלים לדוגמא, הוחלט ככל הנראה שאבטחה ובידוק זה מיותר, והמכונה עומדת ללא שימוש מזה כמה חודשים, כאשר כולם נכנסים בחופשיות ללא מאבטח שיביט עליהם ויבחן את תכולת התיק. גם ברכבת הקלה כבר אין אבטחה. יצאתי לברר מי מחליט אם תהיה אבטחה והיכן, ומהי ההכשרה אותה עובר מאבטח.

גורם ביטחוני עמו שוחחנו הסביר כיצד זה עובד וסיפר: "לאחרונה הוחלט להפסיק עם האבטחה בכל מקום, ובמקום זה להסתמך על מידע מקדים. הצבא והמשטרה שכנעו את מקבלי ההחלטות שאפשר להסתמך על החטמ"ר החכם, על מידע מהשב"כ, על כך שאם תהיה כוונה גם של מפגע בודד, זה יעלה באחד מהערוצים השונים שהשב"כ/אמ"ן/צה"ל פועלים בו, ועל השליטה הכביכול מלאה שיש לישראל על גדר ההפרדה מיו"ש –

(טוב, הגדר מלאה פרצות כידוע לכל מי שנוסע באזור, אבל במשטרה ובצבא מרוצים מעצמם בתחום, שיהיה לנו בהצלחה, ד.ש.)

"לדעתי", ממשיך הגורם להסביר, "קבלת ההחלטה לכשעצמה היא נכונה. זאת אומרת, בהתחשב בעלויות ובעומס הגדול שהדבר יוצר זה נכון להוריד ולבטל את הנושא. ולכן ברגע שצה"ל והמשטרה אומרים שאפשר להסתדר בלי מאבטחים בכל מקום, זה מתקבל מהר כדי להקל כלכלית על כל הגופים המחויבים באבטחה". 

"הבעיה היא", ממשיך הגורם הביטחוני להסביר, "שלא החכימו להשלים את התוכנית הזו עם תוכנית מגירה לזמנים שבהם האדמה מתחילה לבעור. ואז כמות המידע עולה, כמות המודיעין בשמיים, ולא ברור מה קונקרטי ויתממש ואיזה מידע הוא סתם שטות. ולכן בתקופות לחוצות כמו רמדאן, תהליכים מדיניים שיכולים ליצור התססה, או סתם תקופה חמה ביחסים בינינו לבינם, צריך להחזיר אבטחה לפחות במקומות מרכזיים או לייצר תחושת ביטחון ונוכחות כלשהי בערים. בגלל שלא השלימו את התוכנית היומיומית עם תוכנית לזמן "חירום" או "דחק", יצא שאנחנו מסתמכים על עוברי אורח עם אקדחים ולא על משמר לאומי ראוי כלשהו או כוחות צבא או משטרה שפרוסים במרחב."

כל זה מסביר את המקומות ההמוניים ותחבורה ציבורית שכרגע הם נעדרי אבטחה. ומה לגבי המקומות שעדיין מחויבים באבטחה, כמו שערי יישובים או בתי הספר? ניסיתי להבין ממאבטחים את הנהלים והדרישות. ש., מאבטח בבית ספר יסודי, מספר: "זה תלוי בחברה. במקום בו אני עובד, המאבטחים חדשים וטובים ויש תדריכים ונשקים טובים, אבל מדובר בחברות פרטיות שלא תמיד אכפת להן רמת הנשק והמאבטחים. בקורס האבטחה, שהוא תחת המשרד לביטחון פנים, ראיתי הרבה פנסיונרים שאינם בכושר, הקורס לא רציני בכלל. לדוגמא: בנאדם מבוגר שעבר ניתוח בכתף ולא הצליח לעשות כלום בקורס, עבר אותו והתקבל כמאבטח בבית ספר. בסך הכל מדובר במקצוע בשכר נמוך, אין הרבה אנשים שרוצים לעבוד בזה, ומנגד יש מחסור במאבטחים. ולכן חברות האבטחה פשוט מספקות כל מי שהיה בקורס, לא משנה איך הוא עבר אותו. גם בפיגוע באלעד, רואים בסרטון שהמאבטח הוא אדם מבוגר שצועד לאט אל עבר המחבל ומיד נופל". 

אם כן, אפשר לכנות את המאבטח בבתי הספר "שוער" שתפקידו לוודא שהילדים לא בורחים, שאיש זר לא חוטף אותם, אך לא יוכל להגן על ילדינו מאיום של טרור. ומה לגבי שערי יישובים? הללו נמצאים בסיכון גבוה יותר להיתקל בטרור של ממש. אריאל כהן, שהיה מאבטח בעצמו בשערי העיר אריאל, סיפר לעיתונאית שיראל ללום: "המאבטחים בכניסה לאריאל הם לא לוחמי צבא, אפילו לא שוטרים. הכרטיס שיש להם בכיס הוא של מאבטחי מוסדות חינוך וגם ההכשרה שלהם היא כמו של יעקב השומר מהתיכון שלכם. תנאי הקבלה לשם הם בייסיקלי דופק ושירות צבאי מינימלי, אני התקבלתי לשם אחרי טירונות 02 ושירות צבאי של הקלדת נתונים במחשב".

לדבריו, "גם הנשק, ואני מניח שזה לא השתנה מאז שעבדתי שם, הוא לא נשק מאוד יעיל. אלו אקדחים בתחפושת של רובה שעוברים בין שומר לשומר ומי יודע כמה שעות ברצף הוא היה בחוץ בלי בדיקת תקינות. רוב המאבטחים לא ירו בו ולא התנסו בתפעול שלו, כי בקורס יורים עם אקדח רגיל".

הוא מוסיף ואומר כי "יתרה מכך, ההוראות שנותנים להם הן לא תמיד ברורות ולרוב לא חוקיות ולא בסמכותם. זה יוצר בלבול וחוסר אמון בין המאבטחים לאחראים עליהם. במשך כל העבודה שלי שם ידעתי, שאם יקרה משהו מי שייפגע יהיה אני, סוג של בשר תותחים. ההרגשה הייתה שאין גב מלמעלה, שאם יקרה משהו יגלגלו את הכל עלינו כי לא מילאנו אחר ההוראה הספציפית האחרונה שנתנו לנו. זאת גם הסיבה שעזבתי את העבודה שם. כי אם ייכנס מחבל בתוך רכב עם לוחית רישוי צהובה בשעת העומס, לא באמת יכולנו למנוע את זה, ואנחנו נהיה אשמים. כך שמה שלא יקרה, ואיזה מחדלים היו או לא היו, האחריות האמתית צריכה ליפול על האחראים גבוה יותר ולא על המאבטחים, במיוחד לא על המאבטחת המסכנה באריאל שהייתה צריכה לתפעל  אירוע לבד עם אפס הכשרה, אפס גיבוי מלמעלה ואקדח בן 20".

תוך כדי הכנת הכתבה ביקרתי שוב בתחנה המרכזית והפעם היו מאבטח ושתי מג"בניקיות בכניסה, אך עדיין הכניסה חופשית ללא מגנומטר וללא בידוק. כנראה שבעקבות הפיגועים האחרונים שינו את הנהלים בחזרה, בתקווה שיישאר כך עד לרגיעה במצב הביטחוני.

דוברות המשטרה הגיבו לטענות בכתבה כך:
"בניגוד גמור ומוחלט לנטען מערכי האבטחה בתחנה המרכזית ירושלים וברכבת הקלה פועלים באופן מלא. כלל המאבטחים המונחים על ידי משטרת ישראל עוברים בהכשרתם ובימי הריענון תכנים עיונים רבים ביניהם הוראות פתיחה באש, סמכויות  מאבטח, נוהל בידוק ועוד. הנחיות משטרת ישראל המעוגנות בחוק ובנהלים הם אלו המנחים את עבודת המאבטחים בשגרה ובחירום. על פי הנוהל המאבטחים מבצעים אימוני ירי במוסדות ההכשרה בכלי נשק מאותו סוג ודגם אתו הם עובדים במתקנים. הנשקים במוסדות ההכשרה מיועדים לאימוני ירי בלבד במטרה למנוע בלאי ותקלות באירוע חירום בנשק המבצעי. למענה אודות הכשרת המאבטחים יש לפנות למשרד לביטחון פנים שכן הנושא מצוי באחריותם. נדגיש כי בכל הקשור לפיגוע באריאל – המאבטחים באיו"ש מונחים ע"י צה"ל ולא ע"י משטרת ישראל".