״כח זה שלום״, כך צוטט אתמול המועמד הרפובליקני דונלד טראמפ כשהתייחס למעמדה הבינלאומי של ארה״ב ולמוקדי המלחמות העולמיים, לרבות זה בעזה.
טראמפ עשה סוג של רפרור לטקסט הידוע 1984 של ג׳ורג׳ אורוול (מלחמה זה שלום) ודייק כרגיל בהבחנתו. האירוע בעזה הוא בהחלט אירוע בקנה מידה בינלאומי אם נחבר את כלל הנקודות (אוקראינה, רוסיה, סין, איראן וכו').
העשורים המיטיבים של העולם ובעיקר של המערב נגמרו והתחיל העשור, אם לא למעלה מכך, שיאופיין בחוסר יציבות גבוהה וביותר ברזלים.
ברקע של האמירות הללו, מתקפת הכתב"מים אתמול על בסיס אמריקני בירדן בה נהרגו 3 חיילים אמריקנים ונפצעו עשרות נוספים. זו היתה תקיפה חריגה הן מבחינת התוצאות והן מבחינת הגאוגרפיה – ירדן, שהופכת אט אט לחוליה חלשה בגיאוגרפיה של ציר ההתנגדות האיראני. זו נקודה שישראל צריכה לסמן אותה כבעייתית גם עבורה.
מן הסתם, תבוא תגובה אמריקנית, אבל ספק אם ביידן יסמן, כמו שצריך, את איראן כיעד התגובה. בינתיים האיראנים מגבירים את הלחץ על ארה״ב , גם בידיעה כי הוא עשוי לעבוד בהפוך על הפוך על הממשל הדמוקרטי שמאז תחילת המלחמה מאותת בכל דרך על עניינו לשוב למציאות איזורית בעייתית מבחינה אסטרטגית, לפחות לישראל.
העניין הזה (כמו גם היעדר תגובה ישירה) עלול להחליש את המאמץ האמריקני ללחוץ את חיזבאללה להסיג את כוחותיו בלבנון ולהחליק עוד יותר את המדרון בדרך לעימות איראני ישראלי נוסף (הפעם בדמות חיזבאללה) בחודשי האביב והקיץ הקרובים אחרי הכרעת מרכז הכובד של חמאס בח'אן יונס.
בינתיים, בחסות מזג האוויר הסוער, מנצל חיזבאללה את התפאורה כדי לאתגר את צה״ל והרושם הוא כי רף ההסלמה נגד ישראל עולה עוד מדרגה מבחינת בחירת סוגי החימוש שבהם משתמש הארגון ובחירת היעדים.
בעזה, שתי מגמות: האחת, חיובית בכל הנוגע לחאן יונס, אבל השניה – פחות בכל הנוגע לחידוש פעילות הטרור של חמאס מאיזור צפון רצועת עזה. הנקודה הזו ממחישה כי עזה תהיה איזור לחימה עוד זמן רב, כולל בשטחים שבהם הושגה לכאורה שליטה ישראלית. התסריט כי קביעת הפרמטרים ליום שאחרי ועיצובו כבר בעת הזו יהפכו את היום שאחרי ליום חסר לחימה הוא מופרך ומדומיין לחלוטין.
בכל מקרה, האירוע הגדול הבא בהקשר הרצועתי זו העסקה להחזרת חטופים. עדין אין מתווה לאחר פסגת פאריס אתמול אבל יש שיחות מתקדמות. חמאס בדרך להפוך את עמדתה ולייצר מתווה שאמנם אינו מפסיק את המלחמה אלא יוצר הפוגה משמעותית, אבל תכליתו לדחוק את ישראל לדילמה ביום שאחרי קבלת רוב החטופים בנוגע לכדאיות המשך המלחמה.
זה הרעיון של סינוואר והוא לא מנותק מהשאיפות הפוליטיות של חלק מגורמי הכח בישראל, אבל בהחלט מנותק מרוח העם שנמצאת במקום אחר לגמרי.
בגזרת יהודה ושומרון, נמשכת הפעילות הצה״לית. עוד ועוד נחשף עומק תשתיות הטרור שצמחו שם בשנים האחרונות בחסות שיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות הפלסטינית והשלום הכלכלי. יחד עם זאת, הרושם הוא כי צה״ל הוריד מעט הילוך בגזרה זו, אולי בשל הערכות שהושמעו במערכת הביטחונית על חשש מאינתיפאדה (במציאות שבה כבר קיימת אחת כזו כבר כמעט שלוש שנים).

ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.