התסריט נקבע ונכתב כבר.
2. אם לא יהיו התפתחויות יוצאות דופן הרי שישראל תלך על עסקת חטופים שניה.
3. עוד כיווץ, עוד שיהוי ועוד דרישה כבר לא יעשו את שלהם.
4. הרכבת יצאה לדרך. הפרסומים הגלויים מדברים על כ-40 חטופים, סדר גודל של חודש הפוגה ועוד 7 ימים של מו״מ על שאר החטופים.
האמירות של נתניהו ושרים אחרים לא מותירות ספק – ישראל תלך לעסקה יהא מחירה אשר יהיה.
6. השאלה, אם כן, איננה היום שלפני, אלא היום שאחרי. כלומר, מה יקרה לאחר האירוע.
7. בהיבט הזה, ישראל נכנסת פעם נוספת לאותו מדרון חלקלק שבו היתה כבר בעסקה הקודמת, רק הפעם הוא חלקלק במיוחד.
8. אנחנו אחרי ארבעה חודשי לחימה, עם הישגים מסויימים אבל לא כאלה שהכריעו את חמאס, עם עייפות, המון פוליטיקה וגורמים שמבקשים לקפוץ לתוך בריכת הבחירות וכו', עם ממשל אמריקני קצר רוח ומערכת בינלאומית מערבית חלשה ורופסת ואיומי מלחמה בצפון שלא ברור עד כמה אנחנו מוכנים אליהם.
העסקה הזו, בטרם נולדה, מייצרת רעש גדול בישראל וזו התכלית של חמאס שפועל מתוך קריאת המציאות החברתית פוליטית ומשום כך כבר אינו מעמיד את נושא הפסקת המלחמה כתנאי בלתי יעבור.
הרעיון שלו שהנושא הזה כבר יתפתח ולמעשה שתול אפריורי בתוך העסקה גם מבלי שסוכם בין הצדדים ומכיוון שהעסקה תכניס את ישראל למחול שדים על היום שאחריה ולמעשה גם על תנאי הדיל עצמו, כפי שכבר קורה.
הדרג המדיני מבין זאת. זו הסיבה להבהרות החוזרות של רה״מ על כך שהמלחמה לא תיעצר ותימשך גם ביום שאחרי. זו כמובן אופציה אבל היא איננה היחידה כי בהנחה ומדובר על עסקה על שחרור חלקי של חטופים, המהלך הבא של חמאס הוא די ברור כדי למסמס את המלחמה.
כל זה קורה כאשר בשטח ישנם גם כן סימני מיסמוס. אמנם מצד אחד צה״ל לוחם בחאן יונס, אבל מצד שני טרם השלים את המשימה ועדיין לא הגיע לרפיח וכל זאת כאשר חמאס מנסה להשתקם בצפון הרצועה ויש במקום קרבות מחודשים, כולל הרוג לכוחותינו, והוראות הפתיחה באש מלמדות על רפיון תפיסתי וחזרה למודל הזהיר טרום ה 7 אוקטובר.
בשורה התחתונה – חודש של עסקה / הפוגה, חודש של אתגר משמעותי בסדר גודל אחר לגמרי מזה שחווינו וצלחנו בעסקה / הפוגה הראשונה.