גל תקיפות אמריקניות בסוריה ובמערב עיראק שכוונו נגד מיליציות פרו איראניות ומשמרות המהפיכה.
85 אתרים ו-125 פצצות ובנוסף – השתתפות סמלית של חיל האוויר הירדני בתקיפות על רקע הפרת הריבונות הירדנית באירוע שבו הותקף מתקן אמריקני בגבולות הממלכה.
זה לא רע מבחינת ישראל. אבל אין בכך לשנות את תמונת המציאות האסטרטגית ביחס לארה״ב, איראן והצפוי באיזור. כמו שנאמר בפרסומת ההיא: זה טוב מאוד אבל לא מצויין.
לא הותקפו אתרים בתחומה של איראן ומבחינה זו האמריקנים (כמונו) מתעסקים עם השלוחות ופחות עם המקור, וכנראה זה לא יביא את ממשל ביידן לסגת מתוכניותיו לגבי עיצוב המזה״ת בהקשרי המלחמה בעזה.
ובהקשרי המלחמה בעזה – העסק נמצא בסימן של המתנה, ולא ממתינים לגודו של סמואל בקט אלא לחמאס של יחיא סינואר, שכמו נותן את הטון בכל תיאטרון האבסורד של המלחמה בעזה ושל אירוע שחרור החטופים.

מדוע אירוע? כי ברוח דברים קודמים שנכתבו על העסקה ועל בסיס פרטים נוספים שדולפים אודותיה (למשל בעניין משך ההפוגה שכנראה מתוכננת באורכה לתקופה שאף ארוכה יותר מתקופת ימי המלחמה עד כה) מדובר באירוע שיש לו פוטנציאל ברור לסיים את המלחמה בעזה ולהתחיל את המלחמה מבית (שכבר רוחשת מתחת ובמידה מסוימת גם מעל פני השטח).
כולם מחממים מנועים: אלה שיפילו את הממשלה אם זו לא תחזור למלחמה, ואלה שמבחינתם העסקה היא הזדמנות פז למימוש הפנטזיות הפוליטיות שלהם בדמות עצירה ובחירות במשמעות של גן עדן ותחילת גאולה (גם אם מדובר בגן עדן של שוטים ובגאולה מדומיינת לחלוטין).
ההמתנה הניצחית לגודו במחזה המדומיין כמוה כהמתנה לסינואר במחזה האמיתי של המלחמה. שתיהן מותירות ויותירו טעם מריר ובלתי מספק של מציאות שלכאורה לא קורה בה דבר אבל היא הדבר הכי משמעותי שבכל זאת מתקיים.
ביהודה ושומרון, עלייה בפעילות של צה״ל. ביממה האחרונה היא מתמקדת באיזור שכם, גם כן בצפון השומרון. שוב חמושים, שוב גדודי חללי אל אקצה, שוב אם חשבנו משהו טוב על פת"ח ושות' כדאי שנחשוב פעמיים. גם פה, חיכינו לגודו שנים על שנים, וראו איזה פלא, הוא לא בא וגם לא מתכנן לבוא.

ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. מומחה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.