עסקת החטופים הוקפאה כנראה, כך על פי הדיווחים שמגיעים מהצד החמאסי על הקשחת הקו ועמדת התנועה ועל שלילה למעשה של הבנות או 'מסגרת פאריס' לעסקה מול ישראל.
העמדה של חמאס מעניינת ולא לגמרי מבוררת עד תום.
לכאורה, אם חמאס היה במצב קטסטרופלי בשדה המערכה הרי שהיה לו אינטרס להגיע להפוגה משמעותית בטרם העסק קורס, אך הוא לא עושה זאת.
האם מדובר בניתוק של סינואר מהמציאות? האם מדובר בהבדלי גישות בתוך התנועה? או שמדובר בהנחת יסוד של סינואר (שגוייה או לא) כי בתנאים הנוכחיים הוא יכול להמתין כדי לקבל עסקה הרבה יותר טובה שכוללת את הפסקת המלחמה.
בהנחה וכך, הרי שסינואר בונה על המשך הקטטות הפנימיות בישראל, על פוליטיקת המלחמה בה, על הלחצים הגוברים של הממשל האמריקני, על תמיכת האנטישמים בעולם, על הכאוס בים האדום ועל המשך התמיכה מנסראללה.
אלה הן שאלות לא פתורות אבל אולי נקודת האור כאן היא שזו הפעם השנייה שסינואר מציל אותנו מעצמנו וגם מאחרים. הפעם הראשונה היתה עת סיים את ההפוגה הראשונה במלחמה, וזו למעשה הפעם השנייה.
8. ברם ה"הצלה" הזו היא כמובן עניין שאינו חלוט. הוא מותנה במה שיקרה בישראל ובמה שתעשה ישראל כדי לנצל את פרק הזמן שניתן לה (עד לעסקה שבוא תבוא) כדי למצות את המהלך המלחמתי, וזה בכלל לא מובן מאליו.
מה שכן מובן מאליו אלה הניסיונות של הידידה הגדולה לפרק את האחדות הפוליטית בישראל כדי לקדם את האסטרטגיה האמריקנית במזרח התיכון המבוססת על חזון שתי המדינות, גם במחיר של אי הכרעה מוחלטת של חמאס. זה אמנם אוקסימורון גדול אבל מערכת הקצרים בחשיבה האמריקנית אינה בבחינת דבר חדש שמתגלה לאורך המלחמה.
בכל מקרה, ההתמקדות האמריקנית בתופעת "אלימות המתנחלים" וסנקציות נגדם, אינה אלא שם קוד פוליטי במאמץ לייצר סדקים בתוך האחדות הפוליטית הישראלית ולהביא להתמוטטות הממשלה, שלאחריה יבואו הבחירות וכל זאת על מנת לקדם את הגורמים הרלוונטיים שייתמכו בחזון האסטרטגי של ממשל ביידן.
את העניין הזה מבינים כך נראה גם בירושלים. הדיבורים על צירוף ליברמן לממשלה הם אינדיקציה לעניין הזה, וכך גם הרמיזות של לפיד על עניינו בהצטרפות (בבחינת הפוך על הפוך).

ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.