“כל מדיניות ממשל ביידן מבוססת על פיוס איראן על חשבון ישראל וערב הסעודית, והקמת מדינה פלסטינית על חשבונה של ישראל, שני עקרונות המהווים איום קיומי על ישראל”, קובעת העיתונאית קרולין גליק.

קרולין גליק מוסיפה שהמדיניות הפייסנית של הממשל התמוטטה כי “בשבעה באוקטובר התמוטט הסיפור הפלסטיני“, ואילו איראן “מתעצמת אל עבר קו הסיום הגרעיני”, אבל ממשל ביידן אינו יכול להתמודד עם העובדות האלה בשנת בחירות, ואינו מוכן “להתעמת עם האגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית”.

כתוצאה מכך, מספרת קרולין גליק, רוצה ממשל ביידן שישראל תפסיד במלחמה, ולפי מספר דיווחים, הממשל מוכן גם שארה”ב תברח מהמזרח התיכון, ותוציא את כוחותיה מעיראק ויתכן שגם מסוריה ומירדן, כדי לא להסתבך במלחמה איזורית, כשמבחינת ארה”ב הדרך הטובה להימנע ממלחמה כזו היא לחייב את ישראל להפסיד מול חמאס בעזה. משום כך ארה”ב טומנת מלכודת לישראל בעסקת החטופים, כדי שהמלחמה בעזה תיפסק.

גליק מתארת את היחס של הציבור האמריקני כלפי חייליו, כשרק אחוז מהאוכלוסיה משרת בצבא האמריקני, וחווית השירות בצבא אינה לאומית אלא שייכת רק לקבוצה מצומצמת, “אך באופן כללי, לציבור האמריקני אכפת כשחייליו נהרגים”, וחשוב להם לדעת למה הם נהרגו.

בציבור האמריקני הדעות נחלקות, מאבחנת קרולין גליק, בין אלו הרוצים שארה”ב תשמור על מעמדה כמעצמה ותפגין עוצמה מול איראן, לבין אלו שנמאס להם מהמלחמות במזה”ת ובוחרים לפייס את איראן, כפי שמתעקש לעשות ממשל ביידן.

האם אפשר לומר “לא!” לממשל ביידן? ומה דעתה של קרולין גליק על רכישה של מטוסים נוספים לצה”ל מארה”ב?