גודו – הגיע. לא ממש כמו במחזה, אבל מעט דומה.
חמאס הואילה להשיב על הצעת עסקת החטופים במין תשובה מעורפלת של מעט כן אבל הרבה לא.
לפי הפרסומים השונים מדובר בתשובה ששוב מתעדפת את הפסקת הלחימה ונסיגת ישראל על פני החזרת חטופים ושחרור אסירים.
אתמול גם דובר צה״ל פרסם כי נמסרו הודעות לבני משפחות 31 חטופים על כך שיקיריהן אינם בין החיים.
החיבור שבין הדברים מעורר את השאלה האם עמדת חמאס מבטאת הקשחת קו לנוכח הסיטואציה המדינית שמשרתת אותה, או אולי מציאות איומה שבה קלפי המיקוח שלה אינם קלפי מיקוח במלוא המשמעות.
הנשיא האמריקני כבר הגדיר את תשובת חמאס כמוזרה אבל זה לא מרפה מהמאמץ האמריקני לתפור אסטרטגיה שמציבה סוג של מארב לישראל.
אתמול ביקר מזכיר המדינה בלינקן בסעודיה שאמורה להיות פרס הניחומים של ישראל להפסקת המלחמה ולשובו של הג'דיי, קרי – רעיון המדינה הפלסטינית.
הסעודים, לפי חלק מהפרסומים שהודלפו במתכוון (כמובן) ציינו כי יש מקום לדבר על נורמליזציה. משקלו של הנושא הפלסטיני בתוך העניין אינו ברור עד תום, אבל להערכתי הוא קיים גם קיים.
מה שעוד לא משתפר זו פוליטיקת המלחמה. כאילו לא די בזו שמתנהלת מחוץ לממשלה, היא נוכחת גם בתוכה במאבקים בין הליכוד לבין המחנה הממלכתי. סינואר יושב בבונקר ומחייך. בירושלים או בראש העין פחות מבינים את העסק הזה, וחבל.
בעיקר חבל, כי לפי נתוני סקרים שפורסמו לאחרונה, כולל על ידי המכון למחקרי ביטחון, הציבור הישראלי מאוד קוהרנטי במה שהוא מבקש לעצמו ולמדינת ישראל (אגב, יש להניח כי הנתונים הפתיעו גם את המכון עצמו שאולי ציפה לתוצאות שונות…): ניצחון שאינו משתמע לשתי פנים כולל במחיר של דחיית הצעות הכניעה של סינואר!

ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.