את תופעת ההתעוררות הרוחנית שנמצאת בעם ישראל קשה למצוא בכתבות בתקשורת, היא נמצאת בעיקר בעם שבשדות. ברמה האישית אני נחשף לעשרות סיפורים של אנשים שמתחזקים ומקבלים עליהם מצוות. את אנשי התקשורת זה לא מעניין כי תפיסת העולם של רובם היא לא דתית והם לא חושבים שזה מעניין את הציבור. אבל יש עיתון אחד שזה כן מעניין אותו – עיתון ״הארץ״. עיתון "הארץ״ כידוע שייך לאליטת השמאל הרדיקלי. רוב הכתבות שמתפרסמות שם מתלוננות על התקדמות לאומית ורוחנית בעם ישראל, מה שהם מכנים: פאשיזם והדתה. מידי פעם כשרוצים להיות אופטימיים לגבי ההתקדמות הרוחנית של עם ישראל אפשר לקרוא את התחקירים המאיימים שלהם בנושא.

לאחרונה פורסמה שם כתבת תחקיר גדולה תחת הכותרת ״חדרי תפילין, בבתי ספר ממלכתיים, בריכוזים חילוניים. כן, מה שאתם שומעים״, געוואלד! ובכותרת המשנה נכתב ״המאבק על צביונם של בתי הספר הממלכתיים הולך ומקצין (ספוילר: החילונים מפסידים)״.

בתחקיר, שנכתב כמו תסריט של סרט אימה, מסופר על קריית חינוך דרור ובית ספר איזורי ממלכתי במועצה המקומית לב השרון שיש בהם דוכני תפילין, והתלמידים החילונים מתאספים סביבם ומניחים תפילין. קריית חינוך דרור נחשבת לאחד התיכונים הגדולים בישראל, ויש שם כ-2,700 תלמידים שמגיעים מ-18 יישובים המרכיבים את המועצה האיזורית לב השרון. התחקירן מלין על כך ששתי עמדות תפילין הוכנו לתיכון (החילוני!) אחרי המלחמה והוצבו ליד אולם הספריה ומול מזכירות חטיבת הביניים. תלונה נוספת של התחקירן היא על כך שצוות בית הספר מאפשר לתלמידים לעשות זאת על דעתם האישית ולא מתערב (מה קרה לערכי הפלורליזם המקודשים אצל השמאל?).

הכתבה כוללת עדויות של תלמידים שהתופעה מתגברת בשבועות האחרונים והרבה חילונים מניחים תפילין (אתם לא מזדעזעים מהעדויות הנוראיות?), וכך נכתב שם: ״זה קורה בדרך כלל בהפסקות, תלמידים מתאספים מסביב לדוכן וקוראים לאחרים להניח תפילין. לפעמים הם אומרים שזאת צדקה ו׳מה אכפת לך׳.״ כמובן שכדי לעשות את הכתבה יותר עסיסית יש שם טענות שיש קללות נגד שמאלנים. זו דמגוגיה, מדובר בבני נוער, כנראה שיש שם עוד כמה קללות שלא קשורות לעניינים דתיים.

וכמובן, יש שם תלונה של תלמיד שטוען מה קורה למי שמסרב להניח תפילין: ״חוטפים הטרדות וקללות מצד אלה שמפעילים את הדוכנים. המורים לא מתערבים. בית הספר הפך למקום מאיים. למה אני צריך להרגיש שאני לא בסדר אם אני לא מניח תפילין?״ כאן צריך לזהות את המניפולציה הפרוגרסיבית. כדי להחלין את המרחב הציבורי למקום חסר זהות, השמאל תמיד משתמש בטענות של מיעוטים מדוכאים, תוך שימוש בשיח של רגשות אנשים שנפגעים. לשיטתם, בגלל שיש פגיעה ברגשות אז אסור להגיד ׳אבא ואמא׳, כי יש אנשים שיש להם אבא ואבא, ואסור להגיד שמירת שבת כי יש אנשים שלא שומרים שבת, ואסור להציע להניח תפילין בבית הספר, כי יש אנשים שלא מניחים תפילין. דתיים נאיביים שלא מבינים את המניפולציה הזו שלקוחה מבית מדרשו של קרל מרקס, נופלים בפח הזה ומשתפים פעולה. כמובן שלא תשמעו טענות כאלו נגד התוכן החילוני-הפרוגרסיבי שמונגש בבתי הספר הממלכתיים- זה בגדר חופש הביטוי והפלורליזם.

אך מה שמעניין בכל התופעה הזו היא לא הצביעות של השמאל ועיתון ׳הארץ׳, אלא המרד הקדוש שמתחולל כאן במדינת ישראל, העיתון הזה רק שיקף את מה שהוא מזהה כהדתה, כאשר לאמיתו של דבר מדובר בשלב מתקדם בגאולה. במשך שנים התרגלנו להסתכל על הקץ המגולה, שארץ ישראל נותנת את פירותיה בעין יפה לקיבוץ הגלויות הענק, שזוהי התגשמות חזון הנביאים ללא ספק, אך הנביאים מתנבאים שאחרי הגאולה הגשמית תהיה התקדמות לשלב הגאולה הרוחנית. וזהו השלב שבו אנחנו נמצאים עכשיו, המציאות שבה עם ישראל צמא לדבר ה׳ ושהקב״ה מפיח רוח בעצמות היבשות, וזה המחזה שאנו רואים מול עינינו, זוהי הישועה הזרוחה. האידיאלים שהדור החדש מבקש אלו אידאלים של קודש. הנוער מורד בבורות ובחינוך החילוני, הוא רוצה זהות יהודית. מי שלא רואה את זה הוא מנותק מעם ישראל ומהשלב הגאולי שהקב״ה עושה. מי שמחובר לתופעה הזו יודע לתת מענה, יודע להציע ליהודים להניח תפילין ולשים ציצית, מלמד הלכות ברכות והלכות שבת, ומארגן חברותות ללימוד תורה. עלינו לראות עין בעין בשוב ה׳ ציון, להיות מחוברים למעשה האלוקי ולפעול עם אל. שנזכה.