פרופ' אשר כהן מתייחס לדיון סביב תרומת תושבי תל אביב למערך המילואים עלה לאחרונה לראש סדר היום הציבורי. יש הטוענים כי תושבי העיר נושאים בנטל גדול יותר – אך הנתונים מספרים סיפור מורכב יותר.

בדיקה שנערכה לגבי כלל מחוז תל אביב מעלה כי שיעור המשרתים במילואים מתוך קבוצת הגיל הרלוונטית דווקא נמוך מעט ממשקלם היחסי באוכלוסייה. כלומר, ביחס לגודל האוכלוסייה – שיעור המתגייסים קטן מהמצופה.

נכון שבמהלך שלושת חודשי הלחימה הראשונים נרשמו בתל אביב פי 1.5 יותר ימי מילואים מאשר בירושלים – כ-2.2 מיליון לעומת כ-1.5 מיליון ימי מילואים – אך יש לבחון לא רק את הכמות, אלא את מהות השירות.

בירושלים, מספר החללים במלחמה מתקרב ל־70, בעוד שבתל אביב מספר החללים נמוך אף מזה של מודיעין. המשמעות היא שמרבית המילואימניקים מתל אביב משרתים בתפקידים שאינם בחזית הקרב.

מדובר ככל הנראה בשירותים תומכי לחימה, תפקידי מטה, או יחידות עורפיות שבהן רמת הסיכון נמוכה משמעותית. ייתכן שגם תנאי השירות – כולל תגמול, גישה למשאבים והקשר עם מוקדי קבלת ההחלטות – תורמים להבדלים האלה.

הנתון החשוב הוא שתושבי תל אביב כן משרתים, אך ברוב המקרים לא במקומות המסכנים חיים. ההבדלים בין המחוזות ממחישים את הפער בין נראות המאמץ לבין מחיר הדמים בפועל.