איש ההייטק מושיק קוברסקי אומר שבמרכז השיח הפוליטי והמשפטי בישראל ניצבים תיקי האלפים של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר ממשיכים לעורר סערה ציבורית. המסמכים שנחשפו לאחרונה, לצד ניתוחים משפטיים ופוליטיים, מעלים טענות כבדות משקל באשר לדרך בה התנהלו ההליכים נגד ראש הממשלה – לא כהליך פלילי גרידא, אלא כחלק ממאמץ כולל להדחתו באמצעים משפטיים, לאחר שהמישור האלקטורלי לא הצליח בכך בבחירות 2015.

לפי הטענות, קואליציה בלתי רשמית של אנשי תקשורת, פרקליטות ומשטרה פעלה לתפור תיקים נגד נתניהו, תוך שימוש בשיטות חקירה לא מקובלות שנועדו לאתר עדים ולהפעיל עליהם לחץ, גם בהיעדר עילה חוקית ברורה. המטרה, כך נטען, לא הייתה בהכרח להביא להרשעה, אלא לייצר אווירה ציבורית שתוביל לפרישתו או להחלשתו הפוליטית.

בקרב תומכי ראש הממשלה נשמעת ביקורת נוקבת על כך שהמדינה כשלה בהסקת מסקנות מהכשל המערכתי שנחשף. לדברי גורמים בכירים, העובדה ששיטות אלו לא טופלו באופן מערכתי, ושאיש לא נדרש לשלם מחיר אישי על חלקו בפרשה, מחייבת פעולה חקיקתית מיידית.

במרכז ההצעה שהועלתה עומדת הדרישה לבטל את עבירות "מרמה והפרת אמונים" שהן ליבת האישומים בתיקים המרכזיים. ביטול סעיפים אלה, כך נטען, יוביל לביטול מיידי של כתבי האישום — שכן לפי סעיף 4 לחוק העונשין, כל ביטול של עבירה משליך גם על הליכים תלויים ועומדים, ואף על עונשים שכבר נגזרו.

מול תמונה זו, השיח הציבורי ממשיך להתחמם. מצד אחד – קריאה לבירור עמוק של הכשלים ולחקיקה מתקנת, ומנגד – דרישה לנהל את ההליך עד תומו בשם שלטון החוק. במרכז הסערה: הדמוקרטיה הישראלית, אמון הציבור במערכת המשפט, ועתידו של ראש הממשלה המכהן.