פרופ’ דן שיפטן מתאר כיצד מדינת ישראל מצאה את עצמה ב-7/10 בעיצומה של מלחמה קשה, מבלי שהייתה ערוכה לה כראוי. על אף המחיר הכבד שנגבה בתחילתה, דווקא המצב שנכפה עליה אילץ את ישראל לנקוט יוזמה אסטרטגית נרחבת, ולהכות באויביה בעוצמה.
לדבריו, חמאס הפך ליעד ברור לאחר שלא הותיר ברירה אלא להילחם בו, אך הזירה הרחבה יותר כללה גם את חיזבאללה בצפון – מולו ישראל פועלת כיום בשיטתיות, גם לאחר שנחתמה הפסקת אש חלקית. שיפטן טוען כי המענה מול חיזבאללה איננו מלא, אך הוא עובר תהליך שינוי – כאשר מדי יום סוכלו מחבלים ונפגעו תשתיות טרור בלבנון.
הוא מציין שהצלחת המערכה נובעת גם משינוי עומק בזירה האזורית: ממשלת לבנון החלה לפעול מעבר לציפיות, והמשטר הסורי של אסד התמוטט, מה שיצר תנאים חדשים שאילצו את חיזבאללה להצטמצם. גם איראן, שהייתה צפויה להרחיב את מעורבותה, נמנעה מצעדים ישירים שעלולים היו להחמיר את המצב מבחינתה.
לדבריו, כל אלה מאפשרים לישראל לקיים הפסקת אש חד-צדדית – תוך שהיא ממשיכה לפעול היכן שצריך, ומבהירה לאויביה את המחיר שתטיל על כל פרובוקציה.
הכל זה מלמעלה . מה שקרה ב 7.10 היה מכוון לימים האלה באיראן. בלי זה לא היינו מקבלים את תמיכת העולם לתקיפה באיראן.
הכל בהשגחת בורא עולם