פרופ’ אבי דיסקין, מזהיר כי הסכנה הגדולה ביותר למדינה כיום אינה ביטחונית־צבאית, אלא מוסדית־שלטונית. לדבריו, שורה של מוסדות שלטון – ובראשם מערכת המשפט – קיבלו עם השנים עוצמה לא מאוזנת, והחלו לעצב מדיניות באופן שמעקף את רצון הרוב הציבורי.

לטענתו, הפקידות המשפטית ובית המשפט העליון חרגו מתפקידם כבקרים – והפכו לשחקנים שמובילים מהלכים אידיאולוגיים. התוצאה היא משבר אמון עמוק בין האזרחים למדינה, שחיקה בלגיטימיות הדמוקרטית ופגיעה מתמשכת ביציבות השלטונית.

דיסקין טוען שהמערכת הפוליטית סובלת מכך שאליטות ותיקות אינן מקבלות את הכרעת הבוחר כאשר היא מנוגדת לערכיהן, ומשתמשות במנגנונים ממלכתיים כדי לבלום או לעקוף את הממשלה הנבחרת. לדבריו, זוהי לא ביקורת – אלא החלפה בפועל של הריבון.

בהקשר זה הוא מתייחס גם ליחסים עם ארצות הברית, ובפרט למערכת היחסים המיוחדת של ישראל עם דונלד טראמפ. דיסקין אומר שטראמפ זיהה באופן ברור את זכותה של ישראל להגן על עצמה, פעל ממניעים פרו־ישראליים מובהקים, ונתן רוח גבית לריבונות הישראלית – מדינית, ביטחונית ואף רעיונית. הוא מדגיש שלמרות הסערות שצובר טראמפ בזירה הפנימית בארה”ב, ישראל זוכה ממנו לתמיכה חסרת תקדים.

ישראל צריכה להבין שהאתגר הגדול הוא לא רק מה קורה בוושינגטון – אלא מה קורה בירושלים. כל עוד הרשויות בישראל אינן פועלות בהרמוניה סביב הכרעת הרוב – גם התמיכה מבחוץ לא תספיק.