[fvplayer id="463"]
אחת לכמה זמן אנחנו שומעים על שביתת הרופאים המתחמים. הם משמיעים קול מחאה בטענה שלעבוד 26 שעות זה לא אנושי. מאידך, קיים מחסור חמור ברופאים, ולא ברור כיצד ניתן לגשר על הפער הזה אם שעות העבודה של המתמחים יקוצרו. נפגשנו לשוחח על כך עם ד"ר אילנית מלר, מנתחת ותיקה, שתעשה לנו סדר ותסביר האם מחאת המתמחים מוצדקת ואילו פתרונות יש באמתחתה.
"כיום החוק מגביל את התורנויות לשש", מסבירה מלר מה גורם למצוקת השעות להיות בלתי פתירה. "אם יהיו יותר תורנויות יהיה ניתן ליצור תמהיל בו מצד אחד יקצצו את השעות בכל תורנות, ומצד שני יוסיפו שעות בצורה שפויה דרך משמרות נוספות". אמנם גם היא מודה שמדובר בפלסטר זמני, עד שיכשירו מספיק רופאים כדי שהעבודה תתחלק בין כולם.
מלר מזדהה עם המתמחים, אבל אומרת שבזמנה ההתמחות הייתה הרבה יותר מאתגרת וקשה. "בזמני זה היה שונה. אני עשיתי התמחות עם שעות לא מוגבלות. הייתי עושה בין 9 ל10 תורנויות בחודש, כשמשך התורנות כ-30 שעות. היו מקפידים לרשום אותי בתור מנתחת בסוף התוכנית ביום למחרת כדי שאני לא אחשוב בטעות אחרי 26 שעות ללכת הביתה".
https://tovnews.co.il/%d7%94%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa%d7%99-%d7%94%d7%a8%d7%a4%d7%95%d7%90%d7%94-%d7%9e%d7%90%d7%9c%d7%a6%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%aa%d7%9d-%d7%9c%d7%a6/
הבית הראשון של המתחמים, אומרת מילר, היה בית החולים. "לרופאי הבית של פעם לא סתם קראו "רופא בית" – הם באמת גרו בבית החולים. לפני שאני עשיתי התמחות מנהל המחלקה לא הסכים לנשים לעבור התמחות, בטענה שהן לא תוכלנה לעזוב את ביתן כדי לגור בבית החולים".
אם תהיתם איך אפשר לנתח 30 שעות, התשובה היא שזה לגמרי לא קל. "זו לא סיטואציה פשוטה. יש בה אלמנט מנטלי שדומה לריצת מרטון. אתה מכין את עצמך נפשית ומגלה שהגבולות שלך רחוקים ממה שאתה חושב, ושאתה מסוגל לתפקד גם מכאנית", אומרת מלר ומוסיפה שיש לזה גם מחיר נפשי וירידה ברמת השירות הניתנת למטופלים.
https://tovnews.co.il/%d7%9e%d7%a9%d7%a8%d7%93-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%90%d7%91%d7%a2%d7%91%d7%95%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%94/
אז האם מלר בעד צמצום השעות אותן דורשים המתמחים? "התמונה היא לא שחור לבן", היא אומרת. "אני עשיתי המון שעות התמחות בחדר ניתוח וזה היה מאד קשה, אבל לטווח הארוך זה עזר לי להתמודד ככירורגית-בכירה עם הרבה מצבים שאני מרגישה איתם בנוח". לדבריה, כשמספר השעות מצומצם הניסיון והידע פוחתים והיכולות אחר-כך להתמודד עם מצבי קיצון יורדות. מצד שני, היא מספרת גם ששילמה מחיר אישי לא פשוט. "שילמתי מחיר אישי, עייפות קיצונית, ויתור על חיים אישיים, התחתנתי בגיל 37, ילדתי בגיל 44".
אז מה המסקנה? הגדלת מספר התורנויות במקביל לקיצוץ השעות בכל תורנות – כבר אמרנו. פתרון נוסף שהיא ממליצה עליו הוא להיעזר במזכירה הרפואית. "בתור מתמחה אתה עושה המון עבודות שמזכירה רפואית הייתה יכולה להוריד ממך, כדי שתוכל להישאר ממוקד בעיקר", היא אומרת.
תחזרו כולכם לפרופורציות, בשנה הבאה כל אותם הנופלים ( מהרגליים, כיום) יתחילו לדרוש ולקבל כל סכום שירצו ו…ימשיכו לילל על מר גורלם, זה במיכלול הגנטי שלהם וזה מה יש. לא מתאים לכם? לימדן רפןאה והצטרפו ל״חגיגת״.