אחד הדברים הכי מדהימים כשקורים כשנפגשים עם אנשים רחוקים מתורה ומצוות הוא שאתה מגלה שבהרבה מובנים הם יותר קרובים ממך. כדי לקרב צריך להתקרב. אנשים צריכים מגע – לגעת בנפש שלהם. כולנו זקוקים לזה. אנחנו דור שצריך להתמלא באהבה, ואהבה מתחילה מאכפתיות פשוטה.

כדי להמשיך זאת אספר סיפור, לפני 18 שנה צלצלו אליי ממכון "בניין שלם" ואמרו לי שיש בחור שאני חייב ללמוד איתו לחתונה. מדובר בבחור לא דתי, מתקרב, אידיאליסט. כשפתחתי את הדלת נכנס בחור גבוה, יפיפה, אידיאליסט עם אש, עיניים חולמות כמו של הרב חנן פורת. איזו דמות! שמו היה שחר. כשלמדנו לחתונה כל מה שאמרתי לו לא סיפק את צימאונו. הוא רצה לשמוע עוד ועוד. הוא סיפר לי שהוא מניח תפילין ושומר שבת ואיזו הרגשה נפלאה זו. הייתה רק בעיה אחת, הלכות הוא לא רצה ללמוד איתי, כי לדעתו אישה היא לא טמאה. עלי להודות, נפשי נקשרה בנפשו. יום אחד הוא מספר לי, שהוא נוסע באמצע שבת להורים שלו. אמרתי לו, "שחר, אבל אמרת לי שאתה שומר שבת!", הוא ענה לי: "בטח שאני שומר שבת, אבל לא יכול להיות שאלוהים יאסור עליי לבקר את ההורים שלי". זה שבר אותי, אבל המשכנו ללמוד. יום אחד אמרתי לו: "שחר! תשמע, אני מצטער להגיד לך, אבל אתה עובד עבודה זרה". "אני?" הוא קפץ כנשוך נחש, "אני עובד את אלוקים". אמרתי לו: "לא שחר. אתה עובד את עצמך, כי אתה לא מקבל עול מלכות שמים. אתה בודה מעצמך דת. אם אתה רוצה להיות אדם מאמין ודתי אתה צריך לקבל עול". הוא השיב לי: "מה זה לקבל עול? אני מבחירה חופשית בוחר להאמין, זה הכי גדול בעולם". וזה נכון, זה דבר גדול. אבל אז גילתי את ה"באג" הגדול של אנשים שמתקרבים. שיש שלב שזה נפלא ומקסים כי יש הזדהות ורצון, אבל יש נקודה שחשוב לעבור אותה והיא לקבל עול.

הסיפור הזה מעלה את השאלה, איך המושג חירות, להיות בן חורין, חופשי ושמח מסתדר עם המושג הבסיסי שנקרא לקבל עול מלכות שמים?

כנסו לצפות בשיעור המלא

דקה תורה ליום מבית "ראש יהודי", רוצה להיות שותף להפצת התורה של "ראש יהודי"? לחץ כאן