סא״ל במיל’ עו”ד מוריס הירש מציג את הדילמה המרכזית סביב העמדתם לדין של מחבלי הנוחבה: בחירה בין מערכת המשפט הצבאית לבין המערכת האזרחית. לדבריו, מדובר בשאלה בעלת השלכות גורליות על מהלך המשפטים ועל יכולת המערכת להתמודד עם היקף האירועים. במערכת המשפט הצבאית קיימת מגבלה על הסעיפים שניתן להעמיד בהם לדין, כאשר עבירות כמו רצח, אונס וחטיפה אינן בסמכותה. מנגד, המערכת האזרחית מתקשה להיערך לטיפול בכמות גדולה כל כך של נאשמים בזמן קצר. הירש מציע לבנות מודל משפטי משולב, שיאפשר להיעזר ביכולות הלוגיסטיות של צה”ל לצד מערכת המשפט האזרחית, במטרה לאפשר ניהול יעיל ורחב של ההליכים. לצד זאת נדרשת הכרעה מהותית לגבי הסעיף שבו יואשמו המחבלים. לפי הירש, יש להעמיד את כלל המחבלים לדין על בסיס עבירה אחת: השמדת עם. בכך ניתן יהיה להתייחס לאירוע כולו כמעשה מאוחד, שלפיו כל המחבלים נטלו חלק בניסיון להשמיד את עם ישראל, ללא צורך לייחס לכל אחד מהם מעשים פרטניים בתוך הטבח.
I just like the helpful information you provide in your articles
הבעיה, שמלכתחילה תייגו את הפשעים כעבירה פלילית. לך תוכיח. היה צריך מההתחלה לקבוע שהם טרוריסטים, לא חלה עליהם אמנת ג’נבה, ואפשר להרוג או לכלוא אותם לפי חוק מתאים אחר. לא החוק הפלילי. עוד בגידה של המערכת המשפטית פצריועמשיה. במצב הנוכחי, חוק עשיית הדין בנאצים ובעוזריהם נראה לי מתאים . העבירה של רצח עם, הפוגרום הנוראי, עלולה לשמש כבומרנג נגדנו, כשאין אנו מצטיינים, בלשון המעטה, בהסברה. או להשיב ההגדרה להגדרה מתאימה שאינה בתחום המשפט הפלילי בו יש צורך להוכיח פרטנית פשעים, כוונה וכו’. אגב, היות אדם שיכור או מסומם מרצונו, אינה הגנה.
לבית דין צבאי אפשר לתת עונש מוות, להוציא את זה בהקדם